"תמיד כשמתקרבים ליום הזיכרון יש לי כמו עצם בגרון". גיל יהב, היא חברתו של איציק פנגסוב שנהרג ב-2014. היא הגיעה לאולפן סרוגים לספר על האדם המיוחד שהוא היה, ההתמודדות עם השכול בתור בת זוג ועל הקשיים שהיו לה בשירות בצה"ל לאחר מותו. היא מספרת שהעלו אותה למשפט לאחר שנשארה לשבעה, ולא חזרה לבסיס | החברה שנשארה – פרויקט מיוחד.

צפו בראיון המלא:

כדי לצפות בסרטון זה, אנא הפעל JavaScript , ושקול לשדרג לדפדפן שתומך ב HTML5 video .

787362_Trim

(צילום ועריכה: אלעד זהבי)

היום עצמו שבו הוא נהרג, איך מודיעים לך על זה?

אני ספציפית איציק שלי נהרג בשנת 2014, שלא הייתה מודעות כמו שיש היום. ברוך ה' עברנו המון תהליכים והמודעות עלתה. מתי שלי זה קרה לצערי לא היה לנו שום "תנאים" אני קיבלתי את הידיעה שאיציק נהרג דרך תמונה בוואטסאפ ששלחו לי, של מקום התאונה ומה שקרה, מהר עליתי לאמא שלו לבית לראות אם הוא שם, לראות מה קורה. ישבנו עשינו טלפונים לבדוק איפה הוא.

קיבלתי את הוואטסאפ מחבר משותף שלנו שעבר שם, וגם לא ידע מה לעשות, שלח לי ואמר לי תראי אני חושבת שזה איציק. אני דנה לכף זכות אני לא חושבת שזה ממקום רע.

עליתי לבית שלו וישבתי עם אמא שלו ניסינו לעשות טלפונים לראות איפה הוא ולמה הוא לא עונה לנו, ואז בערך אחרי שעה הגיעו הקצינים, והייתי גם אצלו בבית אז יצא שהקצינים הודיעו לי, כמו למשפחה שלו, אבל אם לא הייתי אצלו בבית אז רוב הסיכויים שלא הייתי מקבלת הודעה.

אף אחד לא היה מודיע לי, ככה זה היה בזמנו. היום ברוך ה' המודעות עלתה, אנשים מבינים את המשמעות של חברה שכולה, פעם גברים היו מתחתנים מוקדם אז היה הרבה יותר אלמנות צהל. היום כמו כל הדור הזה מתחתנים הרבה יותר מאוחר, ככה יוצא שיש הרבה יותר חברות מאשר אלמנות וצהל בסופו של דבר הבין שהוא חייב לדאוג לחברות כי זה הדבר שהחלל הכי היה רוצה.

אני קיבלתי את ההודעה שחבר שלי נהרג בצורה מאוד טראומתית שמשפיעה עלי עד היום. וגם כשהגיעו הקצינים לבית אז התמוטטתי ונפלתי, והדבר הראשון שהקצין אמר לי זה "את אחותו?" ואמרתי "לא, אני חברה שלו". אז הוא אמר "אוקי, אז את יכולה לבוא רגע לעזור לנו למלא כמה טפסים?" אני לא שופטת, לא היה לנו מקום. אנשים לא הבינו את המשמעות והכאב של חברה.