בעיית הפליטים בדרום תל אביב – עדות מהשטח

 לכבוד,

ראש ממשלת ישראל – מר בנימין נתניהו

שר הפנים – מר אלי ישי

השר לביטחון הפנים  – מר יצחק אהרונוביץ

משטרת ישראל: מפכ"ל – רב ניצב דודי כהן, מפקד מחוז ת"א – ניצב שחר איילון, מפקד מרחב יפתח – ניצב יורם אוחיון, מפקד מנהלת ההגירה – תת ניצב אפי מור.

עיריית ת"א: ראש העיר – מר רון חולדאי , מנכ"ל – מר מנחם לייבה.

 הנדון : שכונת שפירא ספטמבר 2010 –  זרים בארצנו שלנו

 פונים אנו אליכם, כמפלט האחרון, בניסיון לעזור לנו בתוך התוהו ובוהו בו אנו חיים בשכונת שפירא, ת"א.

אנחנו, היהודים הישראלים, חיים כמיעוט נרדף ומפוחד בתוך מדינתנו שלנו. הפליטים האפריקאים הרבים המציפים את הרחובות שולטים בהם ביד רמה באמצעות חבורות של שיכורים המסתובבים בחוסר מעש ופונים לפשיעה והטרדה המכוונת בעיקר כלפי האוכלוסייה המקומית.

הגינות הציבוריות שנבנו לטובת ילדי השכונה הפכו למקום מפגש של חבורות שונות, למקום לינה לפליטים, למקום שבו עורכים מסיבות אלכוהול וסמים, ליעד לוונדליזם, למשתנות ומחראות ציבוריות ולמפגע ציבורי כללי. ילדינו מתרחקים מהגינות כמו מאש.

פליטים רבים פונים לפשיעה מכיוון שאינם מוצאים מקומות עבודה. חלק מעיסוקיהם הינם גביית דמי חסות מעסקים, שידול ילדים ונערים צעירים לאלכוהול וסמים אותם הם מוכרים, פגיעה ברכוש פרטי וציבורי, גניבה (אפילו בתי כנסת אינם חסינים עוד), תוקפים ושודדים חפים מפשע (ארבעה מקרי רצח בחודשיים) ועוד. בנות השכונה חיות בפחד מתמיד לאור מספר מקרי אונס וניסיונות אונס (ארבעה מקרים כאלה בתקופה האחרונה – וזה רק ממה שפורסם בתקשורת) שבוצעו לאחרונה, כולם על ידי הפליטים. 

תאור של ערב יום כיפור מפי תושבת השכונה: "ערב יום כיפור, שכונת שפירא. בגינה הציבורית במרכז השכונה כמה מאות עובדים זרים ופליטים (אני כבר לא מבדילה ביניהם) חוגגים כבכל יום שישי. ריח המנגלים באוויר. מוזיקה. צעקות. שלושה גברתנים שתויים עומדים ומשתינים בקשת ישר לתוך החצר של הגן של ורדה. ברחובות מסביב אנשים בלבן, צמים, בשבילם זה יום קדוש. אחר כך, כשהם יגידו שהם לא רוצים פה את הזרים, יאשימו אותם בגזענות. איפה כבוד האדם שלהם?"

הצביון היהודי והישראלי של השכונה אבד לחלוטין ואנשים רבים מביעים רצון לעזוב, אלא שמרביתם לא יכולים להרשות זאת לעצמם מבחינה כלכלית.

 נמאס לנו להימנע או לחשוש מלבטא את רגשותינו בגלל שמאשימים אותנו בגזענות.

זו אינה גזענות!

אין מדובר בכמה משפחות של פליטים המנסות להשתלב בחברה ואנו דוחים אותם. אין קשר לצבע עורם ואין קשר למקום ממנו באו. פשוט מדובר במסה בלתי נסבלת של אנשים שמלבד התעסקותם הרבה בפשיעה, הם מתנהלים על פי הרגלים וסגנון חיים של מדינת עולם שלישי שאינה מכבדת את תושבי המקום ותרבותם. כשמדובר במסה גדולה כל כך, תרבותם הופכת להיות התרבות השלטת ברחובות ואנחנו, תושבי השכונה המקוריים, מתחבאים בפחד. האם עלינו להתבייש שאיננו רוצים זאת לילדינו? האם לילדנו לא מגיע לחיות ב"ארץ ישראל"?

אנו מכבדים את זכותם לחיות כרצונם ולנסות להיטיב את חייהם אך לא על חשבוננו ובשום אופן לא על חשבון ילדנו!

מדוע את זעקתם של ילדנו, שאמורים ללכת לגנים בהם למעלה מ-80% הינם פליטים או עובדים זרים שאינם דוברים עברית ותרבותם שונה לחלוטין, אף אחד אינו זועק? מדוע ילדינו חשובים פחות מילדי העובדים הזרים שכל המדינה קמה להגנתם? האין "עניי עירך קודמים"? כיצד יתכן שאין בית ספר יסודי לילדי השכונה? מדוע קיים רק בי"ס אחד בשכונה שגם הוא מיועד לזרים?

נראה כי קל ונוח לשכוח כי גם בשכונת המצוקה שפירא ישנה אוכלוסיה איכותית הכוללת אנשים התורמים למדינה, הולכים למילואים, אקדמאים רבים ואנשי רוח אשר מבקשים לילדיהם את הטוב ביותר האפשרי.

 במקום לסייע לנו בוחרות הרשויות השונות להתעלם מאיתנו ובנוסף מעמיסות עלינו את הצרות של הפליטים מאפריקה. לו היה פיזור שווה של הפליטים בכל המדינה סביר להניח שאף אחד לא היה חש חוסר אונים כזה.

 האוכלוסייה המקומית ברובה לא יכולה להרשות לעצמה לקום וללכת כפי שהיו רוצים וכפי שראוי עבור ילדיהם ולכן, מדובר בזמן לא רב עד שחבית הנפץ הזו שכולם נושאים בתוכם תתפוצץ במלוא העוצמה. זה בדיוק מה שאנחנו מנסים למנוע. אנו לא רוצים בזה לא לנו, לא לילדנו ולא לפליטים ולעובדים הזרים.

אנו דורשים מן הממשלה לגבש מדיניות לטיפול בבעיית הפליטים.

אנו דורשים מרשויות האכיפה העירוניות אכיפה מוגברת במספר מישורים: הראשון, כל הנוגע לעברות בתחום הנדל"ן כגון פיצול דירות, הסבה של שטחי מסחר לדיור ושיכון יתר של אנשים בדירות קטנות (יש מספר רב של דירות בנות עשרה עד עשרים מטר רבוע שבהן משתכנים מעל עשרה אנשים); התחום השני הינו אכיפה בכל הנוגע להשלכת פסולת, עשיית צרכים בציבור, הדלקת מנגלים בשטחי ציבור אסורים ומניעת רעש ומסיבות מחצות.

אנו דורשים ממשטרת ישראל נוכחות יתר בשטחי השכונה בעיקר בסופי שבוע ובשעות הלילה. בנוסף אנו דורשים טיפול ביד קשה כנגד גובי דמי החסות, ונדליסטים, גנבים וסוחרי סמים המסתובבים חופשי בשכונתנו. כ"כ אנו דורשים נוכחות גבוהה של יחידת עוז בכדי שיפעלו ביתר שאת כנגד שוהים בלתי חוקיים.

אם לא נפעל במהרה ובנחישות גורלה של שכונת שפירא יהיה כגורלה של שכונת נווה שאנן שנכבשה ע"י זרים. לא נרשה לעוד שכונה בת"א ליפול לידיים זרות.

בתקווה להתגייסותכם וטיפולכם המיוחד בנושא.

 וועד פעילי שכונת שפירא