האם אנחנו ערים לחלומות שלנו?

בכניסה למשרדי תאגיד הענק הבריטי Virgin מוצב שלט גדול בו כתוב: "The best way to make your dreams come true is to wake up" משפט המיוחס במקור למשורר הצרפתי פול וולרי, ואחריו השתמש בו גם מוחמד עלי.תובנה נהדרת בעיני! זה אמנם כתוב שם באנגלית, אבל במקרה הזה זה עובד לגמרי בעברית. בשתי השפות אנחנו משתמשים במילה "חלומות" גם כשאנחנו מתכוונים לחלום שחלמנו בשנתנו, וגם לחלום במובן – I have a dream של מרטין לותר קינג, (או בגרסתו של יהורם גאון – "יש לי חלום") הגשמת חלומות, תעזו לחלום ושאר ניו אייג'.

למה אני אוהב כל כך את השלט הזה? כי הוא מחבר בין שתי המשמעויות. זה אחד ממאפייני הקריאטיב במיטבו. לחבר שני מושגים / רעיונות / אלמנטים שונים ולייצר משהו חדש.

ואכן, בשנים האחרונות צמחו להן כמטריות אחרי הגשם (השיבוש במקור, אל תכתבו לי בפרטי: "טעית בהגהה! ובכלל המילה הגהה היא מילה מוזרה). בקיצור נחתו עלינו בשנים האחרונות מלא סדנאות להגשמת חלומות, וחיפושי האני – I.M, U.R, ועוד ראשי תיבות באנגלית כמו – N.L.P (שזה למשל ראשי תיבות של Nirah Li Phaltzani…)

באחד מהמפגשים מהסוג הזה בו השתתפתי לא מזמן מישהו הסביר לי שכשמאמנים קבוצת ילדים בכדורסל צריך לסמן להם את היעד ואת החלום לכיוון ה-NBA ואני שאלתי אם להיות שחקן מקצוען בהפועל ירושלים/מכבי תל אביב/חולון וכו היא לא חלום יותר ריאלי. ומיד קמו עלי קולות שאני הורס להם את החלום…מיד הקבוצה נחלקה לשניים. אלה שמצודדים בללכת על החלום הכי רחוק,ואלה שבעד בחלום יותר ריאלי. שווה לאללה, אבל פחות רחוק.(בכלל שמתי לב שפעם מזמן כשהייתי בצבא, כל דבר היה מתחלק ל-3,ובתקופה האחרונה אנחנו מתחלקים לשניים. בעד ונגד, ימין שמאל, רפורמה ורפור-מה???)

אבל בינינו, באמת, כמה ילדים ממחלקת הנערים הגיעו ל-NBA לעומת כמה מהם הגיעו לעלות על הפרקט בהפועל ירושלים, מכבי, חולון וכו?גם להגיע לקבוצות האלה זאת וואחד משימה לא פשוטה וחלום אמיתי.(זוכרים את פיני גרשון שהגשים חלום כמאמן גליל עליון וצרח – ״אמא הבאתי גביע?״).מניח שגם בין קוראי הטור הזה יש כאלה שמצודדים ב-״אם כבר לחלום אז עד הסוף,למה להגביל?״ לבין ״החלום הריאלי״.טוב, אני אשכרה הולך לכתוב עכשיו את הקלישאה האיומה – ״אין אמת אחת״.הנה עשיתי את זה ונשארתי בחיים.ובכל זאת, ניסיון חיי (הדרך הכי אלגנטית להגדיר גיל), הביא אותי לבחור פה צד.אז למשל נרשמתי לרימון ולא ל-״ברקלי״, והתחלתי להופיע, למרות אין לי כרגע קיסריה באופק (אבל כן – בית היוצר בנמל תל אביב ב-16/5…)

מי שעוקב אחרי הטור הזה, כבר קיבל פה ושם רמזים עבים על החלום שלי לגור בצפון.ירושלים עיר ילדותי המופלאה, הייתה אחלה תבנית נוף מולדתי, ומודיעין סיטי רבתי, היוותה יופי של מקום לגדל ילדים, ולגדול בקהילה, וגם לשמש בה בלא מעט תפקידים,בכל מיני כובעים (וכמו שפול יאנג כבר אמר – wherever I lay my hat that’s my home"״) אבל החלום היה צפון.מצדדי חלום ה-NBA אומרים לי – ״צפון? תעבור לגולן. יאללה, גם מטולה סבבה״

אבל כיוון ש-99.9 מהילדים שחלמו להיות מסי, או ג׳ורדן, לא היו אפילו רוני בוסאני,(נער פוסטר במכבי תל אביב של ילדותי) ובגלל שאני הרי מעולם לא חלמתי להיות פלה או מאראדונה מלמיליאן היה חלום מספיק גדול, וגם אותו לא הגשמתי.החלטתי שהבחירה שלי איננה בין צפון הגולן, לבין חלום במגירה.או במילים אחרות: ״זיכרון יעקב Welcome to ״ .

כן, זיכרון. זה הכי צפון שגרתי בו בכל חיי. ואני אגיד לכם מה עוד? יש פה מלללללא ירוק והרים, ושומעים ציפורים, ורואים את הים, ויש מסלולי טיול עשר דקות מהבית, ומדרחוב וברים וכרמים ויין, וכמו שאושיק לוי שר:״יש אנשים טובים בזיכרון״ (ומשפחת אלבז השכנים החדשים והמקסימים שלי מוכיחים שיש אמת בפרסום).אז ברוכים הבאים לחלום.

הבנתם למה אני כל כך אוהב את השלט בכניסה למשרדי: "Virgin" בלונדון? כי נפל לי האסימון שכדי להגשים חלום צריך קודם כל להתעורר. אז התעוררתי, הפשלתי שרוולים, וכינסתי ישיבות עם עצמי, ועם העבר שלי, ועם העתיד שלי, ובעיקר עם ההווה שלי. וכמובן גם עם הילדים שלי. התעוררתי ונסעתי לפני כמה חודשים, וראיתי יישובים בסביבה, המצפן בהחלט הראה שזה צפון. התעוררתי וראיתי דירות ובתים ומרפסות ומתווכים. התעוררתי והזמנתי את ״עובדיה הובלות״, ואת ״יפעת הלבשת דירות והגשמת חלומות״. התעוררתי ונסעתי צפונה. כי הדרך הטובה ביותר להגשים חלומות היא – להתעורר. ונחשו מה? כבר שבועיים שאני מתעורר בתוך החלום.

נשלח מה-zichron Yaakov שלי.

הכותב הוא פרסומאי, מוסיקאי ומרצה בתחום הפרסום והתמכרויות.