"זה החצי שלי, זה היד שלי, הרגל שלי" סהר שילוני, אחיו התאום של אלמוג שילוני ז"ל מספר לסרוגים על הפיגוע בו נרצח אחיו ועל הרגע בו הוא הבין שהוא נפרד מהחצי שלו.
נובמבר 2014, גשר ההגנה בדרך לתחנת הרכבת בתל אביב קפץ מחבל על אלמוג שילוני וניסה לחטוף לו את הנשק, שילוני חיבק את הנשק בכל כוחו בזמן שהמחבל דוקר אותו בכל גופו ובעורקים ראשיים, "אלמוג תפס את הנשק, חיבק אותו, שמר עליו" מספר סהר ומודה "תמיד כשאני עובר על הגשר אני נותן נשיקה באוויר לגשר ובכל פעם כשאני רואה כמה אנשים עוברים על הגשר הזה כל יום, אני מבין כמה אנשים אלמוג הציל ברגע הזה, אם המחבל היה מצליח לחטוף ממנו את הנשק אני לא יודע איפה היינו היום וכמה אנשים היו נרצחים".
אלמוג שילוני ז"ל (צילום באדיבות המשפחה)
"שבוע לפני הפיגוע היו לי כל מיני חלומות מוזרים" סהר משחזר, "בהתחלה לא הבנתי ולא קישרתי את החלומות האלו לכלום, אבל בבוקר של הפיגוע התחילו לי תחושות לא טובות".
"בזמן הפיגוע אני הייתי בבסיס דיברתי עם חבר בטלפון ופתאום באו וביקשו ממני את הנשק לבקרה , לא הסכמתי בהתחלה ולא הבנתי מה הם רוצים" מסביר סהר "אבל כשהם התחילו להתעקש לקחת את הנשק הבנתי שמשהו רע קרה".
סהר שילוני עם התאום אלמוג שילוני ז"ל (תמונה באדיבות המשפחה)
סהר נזכר בהלווית אחיו התאום ומודה "בהלוויה אפילו לא כתבתי הספד אבל אני זוכר שאמרתי שפעם היה לי לב אחד ועכשיו יש לי חצי לב שבור".
אחי תאומי
שילוני מספר על הקשר שלו עם אחיו התאום "מי שתאום יכול להבין את הקשר הזה, הקשר הטלפתי, להבין אחד את השני דרך העיניים. יש תמיד תחושה שחצי ממך איתך ביחד כל הזמן, עושים הכל ביחד, חברים משותפים, היינו ביחד בבתי הספר עד כיתה ט'" הוא נזכר "אני מתגעגע לצחוקים שהם רק שלנו ורק אנחנו מבינים אחד את השני, לרגעים האלה שהיינו יושבים במיטה ומתגלגלים מצחוק".
סהר שילוני עם התאום אלמוג שילוני ז"ל (תמונה באדיבות המשפחה)
על השאלה כמה אלמוג חלק מחייו היום סהר משיב: "בכל דבר" ומספר "אני התגייסתי למשטרה ואני משרת במקום שהוא נרצח, ביקשתי שישימו אותי בגזרה שהוא נרצח".
הוא מסביר כיצד הגיע להחלטה הזאת: "אחרי הצבא חשבתי הרבה מה לעשות והחלטתי ללכת למשטרה כדי לנסות למנוע את הפיגועים הבאים ויצא לי מתוקף התפקיד להיות בפיגועים האחרונים בתל אביב".
סהר שילוני עם התאום אלמוג שילוני ז"ל (תמונה באדיבות המשפחה)
צוואה לא כתובה
"אלמוג במהלך השירות שלו היה תמיד מביא חיילים הביתה לישון אצלנו, הוא שירת בנצח יהודה ששם יש חיילים חרדים שההורים היו מוציאים אותם מהבית בגלל שהתגייסו" הוא מספר, "בהתחלה לא הבנו למה אלמוג מביא כל פעם חיילים לישון אצלנו ואז הוא הסביר שהם חיילים בודדים דתיים".
אחרי הפיגוע משפחת שילוני החליטו להמשיך את הצוואה הלא כתובה של אלמוג "החלטנו להקים בית במודיעין לחיילים בודדים, היום יש כבר ארבעה בתים לחיילים בודדים, זאת הצוואה הלא כתובה שלו, למקום הזה קראנו 'בית אלמוג שילוני' וככה אנחנו ממשיכים את מפעל החיים שלו".
מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
