אירועי יום השואה תשפ"ג, החלו בעצרת הפתיחה הממלכתית לציון יום הזיכרון לשואה והגבורה, ביד ושם. בעצרת נשאו דברים, נשיא המדינה יצחק הרצוג וראש הממשלה בנימין נתניהו. את אבוקת הזיכרון העלה  יו"ר יד ושם דני דיין, את דבר הניצולים נשאה שורדת השואה שושנה וייס, את תפילת 'אל מלא רחמים' היה אמור לומר שורד השואה אפרים מול, אבל הוא הובהל לבית החולים ואת מקומו מילא הזמר והשחקן שולי רנד.

את ששת המשואות לזכר שישת מיליון הנספים השיאו,  שישה שורדי השואה, טובה גוטשטיין, בן ציון רייש, ראובן בונפיל, יפים גימלשטיין, מלכה רנדל ויהודית סולברג.

פרק תהילים נאמר על ידי הרב הראשי לישראל הרב דוד לאו. את הקדיש אמר הרב הראשי לישראל הראשון לציון, הרב יצחק יוסף. כמו כן, השתתף באירוע משמר כבוד של צה"ל מחטיבת הצנחנים. בעצרת השתתפו הזמרים שולי רנד וקרן פלס, וכן זמרי האופרה הישראלית יאיר פולישוק, שחף רגב ויואב איילון. קטע קריאה: מיקי לאון. מי שהובילה והנחתה את העצרת זה העיתונאית, הילה קורח.

נתניהו: "לזכור את הניצחון הייחודי של עם ישראל"

ראש הממשלה בנימין נתניהו עלה לדבר ושיתף: "בנימין זאב הרצלכר נולד בהונגריה כל משפחתו נספתה בשואה והוא נשלח למחנות ריכוז שונים במחנה מטהאוזן דאג נציג האס אס להעיר אותו בצרחות נוראות, אתם חולמים על ירושלים ? אתם תראו אותה רק דרך הארובות. הוא שרד את השואה שרד עלה לארץ ישראל והקים משפחה ענפה בעפולה אך לרגע לא שכח את ירושלים. בגיל מתקדם החל לעבוד בכותל המערבי מבחינתו זה היה ניצחון והוכחה שעם ישראל חי".

"שרשרת הדורות של השורדים הם אות ומופת לניצחון על הנאצים בשואה קהילות שלמות נרחבו ומיליוני אחינו ואחיותינו נטבח וצלם האדם הושפל עד עפר צלקות הכאב יישארו עמנו לנצח ולמרות כל זאת עלינו לזכור את הניצחון הייחודי של עם ישראל".

ראש הממשלה פנה לשורדי השואה ואמר: "בעיצומה של התופת בחרתם בחיים האמנתם בטוב ועזרתם לאחרים שגם הם נידונו לכליה על ידי הנאצים. פסגת הניצחון היא מדינתנו בת ה-75 שנה שכולנו יחד בונים אותה". נתניהו הבהיר: "ניצחון העבר לא מבטיח לבדו את ניצחון העתיד. אני מצהיר בפני העולם כולו, לא עוד! הפעם אבקש להדגיש למבקשיי נפשנו שאולי חושבים שאין לנו את היכולת לעמוד מולם – הם טועים ובגדול".

הנשיא הרצוג: נשאיר את הימים הקדושים האלה מעל לכל מחלוקת"

הנשיא יצחק הרצוג שבדבריו פתח את העצרת אמר: ""ברגע הזה – רגע של הוד, של חסד ושל אמת -אפשר לשמוע ממש את פעימות הלב של אומה שלמה, שעומדת בפני שבוע "הימים הנוראים" שלה –  שבוע שמתחיל היום, ויסתיים במוצאי יום העצמאות השבעים וחמישה של מדינת ישראל. אבל השנה היא לא שנה רגילה. ויום הזיכרון הזה הוא לא רגיל. השנה התחושות מעיבות, הכתפיים שחוחות, כמו מעידות על כובד המחלוקת שרובצת עלינו. אני פונה אליכם – אזרחיות ואזרחי ישראל, בתפילה זכה, שנשאיר את הימים הקדושים האלה, שמתחילים הערב ומסתיימים ביום העצמאות, מעל לכל מחלוקת; ונתייחד כולנו, כתמיד – בשותפות, באבל, בזיכרון."

אזרחיות ואזרחי ישראל, השנה, דווקא השנה, אני מבקש להוסיף כאן משהו חשוב. התועבה הנאצית – היא רשע שאין לו תקדים, ואין דומה לו בשום קנה מידה. זה לא עוד רוע. זו אינסופיות של זוועה. עלינו לזכור, לשנן ולהפנים שוב ושוב: אלה – ורק אלה – נאצים. זו – ורק זו – שואה. גם כשאנו בעיצומן של מחלוקות עזות, על גורל, על ייעוד, על אמונה, על ערכים, עלינו להיזהר ולהישמר מכל דימוי, מכל השוואה- לא לשואה, ולא לנאצים. בעיצומו של היום הקדוש הזה, נדמה שגם את המובן מאליו יש לומר: עבור המפלצת הנאצית – הָעֲמָדוֹת בתוך עַמֵּנוּ לא שינו כהוא זה. התפיסות, האמונות, אורחות החיים – לכל הַשּׁוֹנוּת והגוונים בתוך עַמֵּנוּ – לא הייתה כל משמעות.

עבורם כולנו היינו עם אחד, מפוזר ומפורד בכל העמים, שדינו אחד – מוות וכליה; וגם הניצחון שלנו עליהם ניצחון שמתרחש יום-יום – הוא של עם אחד. שבעים וחמש שנות קוממיות ישראלית  אנחנו מציינים בימים אלה. שבעים וחמש שנים של ניצחון, שבהן מדינת ישראל היהודית והדמוקרטית, וְהַחֶבְרָה הישראלית זקופת הקומה, ניצבות ומכריזות בפני המפלצת הנאצית וההולכים בדרכה, גם בדור הזה: לא תוכלו לנו, כי אחיות ואחים אנחנו. כן, אחים שיודעים להתווכח ולחלוק. אבל לעולם לא – שונאים. לעולם לא – אויבים. אנחנו עם אחד ונישאר עם אחד – שאותו לא רק ההיסטוריה הכואבת מלכדת, אלא גם הגורל והעתיד המשותף ומלא התקווה.

נציגת שורדי השואה במסר מרגש: "אני קוראת לכולם להתאחד, אין לנו ארץ אחרת"

התרגשות נרשמה כאשר שושנה וויס נציגת שורדי השואה נשאה דברים: "האם ראיתם פעם מפקדת בת 8 למפקדת קרבות גם לא מפקדת ביערות פרטיזנים מפקדת שלוקחת פיקוד על שפחתה וזאת במשך שנים? אמי ואחותי חלו בטיפוס ואנוכי נשאתי את המאבק להישרדות המשפחה בגטו" הייתי הולכת ילדה בת 8 ומציעה את עצמי לעזרה בבית שעות של עבודה קשה ולו על מנת להביא לחם לאמי ואחותי".

וויס סיימה ופנתה לעם ישראל בקריאה נרגשת: "ניסו להשמידנו אך ניצחנו כי רוחנו לא נשברה, כנגד כל הסיכוי שרדנו, אני קוראת לכולם להתאחד, ולשמור על עמנו ומולדתנו כי אין לנו ארץ אחרת"