בן ציון רייש הוא ניצול שואה מיוחד במינו. הוא נשוי לצ'רנה ולהם שלושה בנים ובת, שלושים נכדים ומעל שבעים נינים. על אף הקשיים הרבים שעברו עליו ועל משפחתו בשנים של מלחמת העולם השנייה מדובר בבן אדם אופטימי שאוהב את עם ישראל ואת ארץ ישראל. הערב (שני), הוא ישיא משואה בטקס שייערך ביד ושם.

בשיחה לסרוגים הוא מספר על הסיפור המשפחתי, התחושות לקראת הטקס ומה הוא חושב על המצב במדינה.

מה התחושות שלך לקראת הערב? 

"אני לא יכול לתאר את התחושות. זה מרגש מאוד. בכלל להיות בעם ישראל בארץ ישראל פה במקום כזה."

יום אחד התקשרו להגיד לך שאתה מדליק משואה?

"מה שקרה שכנראה הנכד שלנו התקשר אליהם אני לא יודע מתי אחר כך התקשרו להגיד שאני אדליק משואה"

הוא נולד בשנת 1932 בצ'רנוביץ שברומניה (היום באוקראינה). לזוג הורים מיכאל ושרה שהיו בעלים של חנות מכולת בעיר. הוא למד בבית הספר היהודי "שפה עבריה". אחיו פולדי (פרץ) נולד בשנת 1938. בשנה זו בגלל תקריות אנטישמיות עלה אביו לארץ ישראל. שנתיים לאחר מכן כבשה ברית המועצות את צ'רנוביץ.

הקשר עם האב נותק

רוסים השתלטו על חלק גדול מבית המשפחה, והקשר עם האב שבארץ ישראל נותק. למרות שהתכנון המקורי היה להצטרף אליו לארץ ישראל אך המלחמה גרמה לניתוק הקשר.

ביולי 1941 כבשו הרומנים והגרמנים את צ'רנוביץ. היהודים נדרשו לשאת טלאי צהוב ורוכזו בגטו. "הרגו מסביב לצ'רונביץ', כל המשפחה גם מצד אמא וגם מצד אבא לא נשאר מהם אף אחד. הגויים בסביבה הרגו את היהודים לא עם כדורים, לא עם נשק אלא עם קילשונים. הם הרגו אותם ככה"

"אח שלי ביקש טיפת מרק והוא רק מהרעב ומקור הוא נפטר"

אחרי שבועות ספורים הועלו בן ציון, אמו ואחיו הקטן לקרון בהמות והוסעו למחנה הריכוז מרקולשט, משם הוצעדו אל גטאות ימפול, קריז'ופול וציבולובקה. רבים מהצועדים מתו מקור, רעב ומחלות. חלקם נורו בידי השומרים.

המשפחה הגיעה לגטו ז'בוקריץ' ושם נכנסה לבית בלי דלת, "אח שלי ביקש טיפת מרק והוא רק מהרעב ומקור הוא נפטר."

האוקראינים ששמרו על הגטו "הרבה פעמים הצליפו עלי במקום להצליף על הסוסים"

"הרבה פעמים הצליפו עלי במקום להצליף על הסוסים – האוקראינים, אלא ששמרו על הגטו. היו להם מדים אבל לא היה להם נשק היה להם רק עלות."

באמצע מרס 1944 כבש הצבא האדום את האזור, ובן ציון ואמו שבו לרומניה. האם חידשה את הקשר עם האב, ובינואר 1946 הגיע בן ציון עם אמו לארץ ישראל. אחרי שמונה שנות פרידה "אני בקושי הכרתי את אבא מגיל 6 עד גיל 14. בעצם לא הכרתי אותו. להתרגל שיש אבא ושנתחיל לחיות חיים נורמאליים ואז התחלתי ללמוד והייתי בצבא. פה בארץ התנהלתי כמו ישראלי רגיל"

בן ציון היה טכנאי אלחוט בצה"ל, ואחרי שירותו הצבאי למד הנדסת אלקטרוניקה בטכניון. הוא עבד ברפאל במשך שנים רבות, שם עסק בפיתוח אמצעי לוחמה אלקטרונית. במלחמת יום כיפור פענח צוותו את אופן פעולתו של טיל נ"מ סובייטי ופיתח מערכת שהטעתה את הטילים, פיתוח שהציל חייהם של טייסים רבים. בן ציון והצוות קיבלו שני פרסי בטחון ישראל על פיתוח טכנולוגיה צבאית.

"אני נשארתי בן יחיד ואשתו נשארה בת יחידה והקמנו שבט גדול"

מה אתה חושב על המצב במדינה? 

"לכל מצב אחר שאני משווה אותו למרות שיש שחושבים שעם ישראל במצב גרוע מאוד אבל לכל מצב שאני משווה אותו עם ישראל במצב טוב מאוד ואנחנו כאן בארץ כולנו במצב טוב מאוד."

"כשמקטרים כמה גרוע אני תמיד שואל למה אתה משווה? לפחות למה שאני יכול להשוות בכל מקום צעקו "יהודים לפלשתינה" כי ככה אמרו הגויים אז אבא שלי עזב לפלשתינה ואחר כך הייתה כל השואה והיהודים היו במצב גרוע ואלא שבחוץ לארץ לא יודעים מה מצבם לפי דעתי אם תהיה בעיה, תהיה בעיה קודם כל עם יהודי חוץ לארץ. לרוב לא אוהבים אותנו, אנחנו מבקשים להתקבץ כולנו כאן בארץ."

"ב"ה אנחנו כאן ואני פה עם השבט שלי והכל בסדר"