בשנת 2012 הוציא הזמר עידן עמדי את השיר "ממשיך לצעוד" שנכתב בהשראת ספרו של הרב לאו "אל תשלח ידך אל הנער" כילד בתקופת השואה, והבוקר הוא משחרר עיבוד חדש לשיר.

הזמר קיבל לאחרונה בקשות רבות לתרום בדרכו לחיבור הדור הצעיר לזיכרון השואה, וכך נולד הרעיון לתת לשיר שלו חיים חדשים, בתקווה שנדע כולנו להיות ערבים זה לזה ושלעולם אף אחד מאתנו לא יהיה יותר אדם לגורלו. העיבוד החדש הוקלט בתקופה האחרונה, בליווי תזמורת הסימפונט רעננה עם למעלה מ-30 נגנים שונים, והופק על ידי ליעד גרושקה ועמדי עצמו.

"הרב לאו הוא צעיר המשוחררים ממחנה הריכוז בוכנוולד שעל שערו התנוסס המשפט הנורא ׳כל אדם לגורלו׳" מספר עידן עמדי "קראתי את ספרו רגע לפני גיוסי לצה״ל והוא שינה את חיי ואת הבחירות אותן עשיתי מאז".

האזינו לעיבוד החדש:

עמדי נזכר בימים שהיה מפקד צעיר בצבא, שם הקריא לחייליו קטע מתחילת הספר, מתוך נאום שנשא הרב בטקס פרס ישראל ביום העצמאות ה57 של המדינה:

״אחי שיושב כאן, נפרד ממני כמו הולך בדרכו האחרונה בתוך בוכוונוולד- אתה ילד גדול, עוד מעט בן 8, אני חייב לומר לך את האמת: אין לנו אבא, אין לנו אמא, גם אני הולך. אתה נשאר לבד.

אינני מאמין שהגיהינום הזה יגמר. אבל אם התופת הזאת תסתיים ואתה תישאר בחיים, זכור כי יש בעולם מקום ושמו ארץ-ישראל, חזור אחרי, ארץ ישראל. רק לשם תלך. זה הבית שלנו. שם לא הורגים יהודים. זה ביתנו..״

מילים:

יום ראשון בבוקר,

שוב אני נזכר,

בעליות לירושלים,

קצת מתחיל להיות לי קר,

אני חושב על המילים,

שעל שער הברזל,

כבר עברו שנים מאז,

תמיד אני זוכר…

 

יום ראשון בבוקר,

וקצת קשה לנשום,

כשריח העשן,

מעלה בי נשכחות,

מהעיר הישנה,

מבית הכנסת הגדול,

מהילד הקטן,

מציץ מהחלון…

וכולם מספרים,

על אברום הגדול,

שאם ובמקרה תמעד,

הוא ירוץ

ויגרום לך שוב לעמוד,

כמו נחל מתגבר,

שומר הנשמות,

כשכולם נופלים למטה,

איך אתה ממשיך לצעוד?

 

יום ראשון בבוקר,

שוב אני נזכר,

אני עומד על יד נפתלי,

מתפללים על המחר,

אני נושק לאבנים,

שמבטיחות גם זמן אחר,

עם כל רגע שנגמר,

מרגיש חופשי יותר…

וכולם מספרים,

על אברום הגדול,

שאם ובמקרה תמעד,

הוא ירוץ

ויגרום לך שוב לעמוד,

כמו נחל מתגבר,

שומר הנשמות,

כשכולם נופלים למטה,

איך אתה ממשיך לצעוד?

 

ואני קורא עליך,

מתוך ספר זיכרונות

ואולי אתה שומע,

אולי רק במחשבות

ואם כן, אז תענה לי,

על אחת מיני רבות,

כשכולם נופלים למטה,

איך אתה, ממשיך לצעוד?

 

יום ראשון, הערב,

התחיל להחריש,

בדיוק עזבנו את הכותל,

צועדים בצד הכביש,

הלב המרוסק,

לאט מתחיל להתחבר,

את "כל אדם לגורלו"

מצליח לפורר.