עודד רביבי, ראש מועצה מקומית אפרת, מעדכן שכל הנפגעות מהפיגוע הקטלני בבקעת הירדן, הן תושבות מהיישוב שלו. בהמשך נאמר כי הלוויותיהן של שתי הנרצחות יתקיימו ביום ראשון בשעות הצהריים.
"בצער גדול קיבלנו את העדכון על פיגוע מזעזע בו ירו מחבלים על רכב ובו אם ושתי בנותיה, תושבות אפרת. שתי הבנות נרצחו והאם במצב אנוש. אב המשפחה שנסע ברכב אחר מלפנים הסתובב והיה עד למאמצי הטיפול ברעייתו ובנותיו.
"המועצה, מחלקת הרווחה והחינוך מלוות את בני המשפחה, נמצאות בקשר עם אנשי הרווחה בבקעת הירדן שנמצאות ליד אב המשפחה וילדיו. צוותי רווחה ממועצת אפרת בדרכם לבית החולים ולבקעה. ראש המועצה עומד עם כלל הגורמים בקשר".
בהמשך רביבי עדכן כי "מדובר באסון קשה בו נפגעה אם המשפחה ונרצחו בנותיה (כבת 15 וכבת 21). מדובר במשפחה ציונית, ערכית, שבחרה לעלות לישראל מאנגליה ולהשתקע באפרת. תוך זמן קצר יצרה קשרים חברתיים, השתלבה בחיי הקהילה והיתה מעורבת באופן פעיל במערכת החינוך. כלל גופי המועצה מגוייסים בשעה זו למען המשפחה והמעגל הקרוב. נכון לזמן זה אין אישור זיהוי סופי של המשטרה ועל כן השמות אינם מותרים לפרסום".
2 נרצחות בירי מטווח אפס
הפיגוע הקטלני בכביש 57: מערכת הביטחון התעכבה בהבנת האירוע והגדרתו כפיגוע, מכיוון שהחשד הראשוני היה שמדובר בתאונת דרכים.
הרכב הישראלי שנפגע בפיגוע התדרדר לצד הדרך והדיווח תחילה היה שהאירוע הוא ככל הנראה תאונת דרכים ולא פיגוע לאומני.
רק לאחר שכוחות מד"א הגיעו לרכב, התברר שהרכב נפגע מקלעים, ואופי הפציעה הוא של ירי מכוון, ככל הנראה מטווח קרוב כאמצעי של וידוא הריגה, לאור העובדה שזוהו לפחות 22 כדורי קלאצ'ניקוב.
לאור עובדה זו, למחבלים היה זמן רב להימלט מהזירה, עד שצה"ל הגיע למסקנה שאכן מדובר באירוע ביטחוני, והחל בסריקות ומרדף אחרי אותם מחבלים.
תגובות
אחריות ללא סמכות לפי ההיגיון המוזר של השמאל, לממשלה יש רק אחריות (לפאשלות של החונטה) אך שום סמכות: השר לביטחון הפנים רוצה להזיז ממ"ז מתפקידו – אז היועמ"ש לממשלה לא מרשה לו. ראש הממשלה רוצה לפטר את שר הביטחון – אז החונטה הביטחונית לא מרשה לו. האם הקבינט הבטחוני יכול להתוות מדיניות? ברור שלא – הוא פשוט יעשה מה שמערכת הביטחון תגיד לו. כי ככה זה בדיקטטורות צבאיות. הממשלה מסורסת לחלוטין מכל סמכות עשיה אמיתית, אבל יש לה תפקיד אחד מובהק, לדעת השמאל: להיות אחראית לכל דבר רע שקורה כתוצאה משלטון החונטה. שעירים לעזאזל של הדיקטטורה. עד מתי תוסיף ההצגה המוזרה והגרוטסקית הזו להתקיים, כאשר רק מעטים עדיין לוקחים אותה ברצינות?