לקראת יום הזיכרון לשואה ולגבורה, יוזמי "זיכרון בסלון" יוצאים בפרויקט בשם "פסקול שלישי": פרויקט בשיתוף מיטב אמני ישראל שהתכנסו ליצור ביחד שירים עדכניים ורלוונטיים לזיכרון השואה על מנת לחבר את בני הדורות הבאים שלא יזכו לשמוע את העדויות בגוף ראשון. בין האמנים שלקחו חלק בפרויקט נמצאים גם יונתן רזאל, הראל סקעת וגיא מזיג.

השיר "שיר מספר" נפתח עם המספר שעל ידו של שורד השואה מרדכי צ'כנובר אותו פגשו היוצרים, ואף חגגו איתו את יום הולדתו ה-100. השיר נכתב בהשראת סיפור הישרדותו של צ'כנובר שמלא בסיטואציות קשות, בכל אחת מהן הוא היה אמור למות אך בכל פעם, ברגע האחרון, החיים נתנו לו עוד הזדמנות.

האזינו:

"כל אחד מאיתנו זרק לאוויר את מה שהכי נחרט לו בראש מהסיפור" מספרים היוצרים על תהליך הכתיבה, "אחד זכר את יד האלוהים המכוונת, שני זכר את פרטי הסיפורים ואת החיפוש אחרי אבא, שלישי זכר את המספר על היד, אבל הפרט המדהים עבורנו היה שבתוך כל הזוועות באושוויץ, הייתה גם מנדולינה.

כלי נגינה שמזכיר את החיים לפני המלחמה, ומופיע שוב במרכז הסיפור במחנה ההשמדה. לכן, בסוף כל פרק בשיר, בחרנו לתת למנדולינה לנגן את המנגינה."

השיר הולחן על ידי סקעת, מזיג ורזאל יחד טל קסטיאל ודורון מדלי, ומזכיר מנגינה יהודית בניחוח אירופאי ישן שיש בה הרבה עצב מהול באופטימיות חסרת תקנה- ממש כמו סיפורו של מרדכי צ'כנובר.

צפו ברגעים מיצירת השיר:

בחודשים האחרונים התכנסו מיטב האמנים למפגשים אינטימיים עם ניצולי שואה ושמעו סיפורים אישיים מהם, מבני משפחותיהם, מהיסטוריונים ומומחים לנושא. הם דמעו, התרגשו, התחברו זו לזה ופתחו את הלב ואת מעיין היצירה.

מילים:

81434

זה אני, מחפש את אבא

מי יפסיק ומי ימשיך לצעוד

ילד לך, רק אל תעמוד

 

אני חי בין מטה ללמעלה

לא עוצר, ממשיך ללכת הלאה

עוד שורה של אנשים ברחוב

הם הולכים ולא הלוך ושוב

 

בוחר חיים מתחנה לתחנה

רעשים הופכים למנגינה

אצבעות שבורות ואמונה

מנגן על מנדולינה ישנה

מתקרב אל סוף כל כך ידוע

לא מבין ולא שואל מדוע

מתנדב מרים יד באוויר

תשאיר אותי, אבא רק תשאיר

 

אני כאן, ברוך השם נשארתי

הוא נתן, אני זה שלקחתי

ובמקום לשכוח רק זוכר

המספר איתי להישאר

 

בוחר חיים מתחנה לתחנה

רעשים הופכים למנגינה

אצבעות שבורות ואמונה

מנגן על מנדולינה ישנה