אני כותבת את הטור הזה בחיל ורעדה.

אתמול עברתי ערב קשה. הפגנתי כמו בכל מוצ"ש, בצומת עין הנציב, ליד בית שאן. הגיעו מולנו מעל מאה תושבי בית שאן. לכאורה הם הפגינו בעד הרפורמה, אבל יותר מהכל הם הפגינו נגדנו.

נאמר לי שהיו ביניהם גם רמי בן יהודה ואיציק זרקא, שליחי הליכוד למשימות מיוחדות. לא פלא שהשטח התחמם ככה. הם תקפו אותנו, זרקו עלינו אבנים וביצים, אב שכול שעמד לידי חטף אבן במצח. אישה בכיסא גלגלים שהייתה לידי חטפה אבן בפנים.

נזרקו עלינו שפע של אבנים וביצים. שלא לדבר על הקללות הנוראיות והתנועות המגונות הקשות. אמרו לנו לחזור ברכבות לאירופה, קראו לנו ארורים ובזויים ושרמוטות ועוד מילים שקשה לי לחזור עליהן. שוב חטפו לי את השלט וקרעו אותו, כמה אירוני שבשלט היה כתוב "חייבים לעצור לדבר".

(צילום: נועם רבקין פנטון/פלאש 90)

חשוב להבהיר שהקבוצה שלנו מעולם לא חסמה כבישים. כל חטאנו הוא שעמדנו עם דגלי ישראל, ושרנו כל העולם כולו גשר צר מאוד, והנה מה טוב ומה נעים שבט אחים גם יחד, ועם ישראל חי.

בסוף הערב קיפלתי את הבאנר הגדול שבו היה כתוב בו שיהדות ודמוקרטיה בדיבור אחד.

חטפו לי אותו מהיד. כשניסיתי ללכת לאוטו לא נתנו לי. הקיפו אותי. ירקו עלי. ריססו אותי ואת האוטו שלי בגז פלפל. לא הצלחתי לנשום. השתעלתי בלי הפסקה. בעטו בי. בעטו באוטו שלי. יש עליו סימנים ויש פגיעה ברכב. הורידו את לוחית הרישוי. פתחו את הבגאז' וחטפו ממנו את התוף שלי ואת כל הדגלים שהיו באוטו.

כדי לצפות בסרטון זה, אנא הפעל JavaScript , ושקול לשדרג לדפדפן שתומך ב HTML5 video .

הפגנת הפרובוקציה בבני ברק (צילום: חיים גולדברג)

השוטרים התאמצו מאוד לשמור עלינו, הם באמת עשו כמיטב יכולתם. אבל פשוט לא היו מספיק שוטרים. כשניסינו לנסוע משם, המשיכו לירוק ולקלל אותנו וניסו לחסום אותנו, איחלו לנו לעשות תאונה בדרך. הכל מתועד.

כל מקום שנגעתי באוטו היה מלא ברוק של מפגינים. זמן רב אחר כך הגרון שלי עדיין צרב מגז הפלפל. אבל חוץ מהפגיעה בי ובאוטו ובציוד, מה שנצרב בי הכי חזק זו השנאה הנוראית שראיתי להם בעיניים.

אלה שהפגינו נגדנו אתמול פשוט שונאים אותנו. אין לי דרך לייפות את זה. הלוואי שהייתה.

כל הערב, כשעמדו מעבר לכביש וקיללו אותנו וזרקו עלינו אבנים וביצים, המשכתי להגיד במיקרופון שאנחנו עם אחד. גם כשלא מסכימים. שגם האחים שלנו שזורקים עלינו אבנים וביצים הם עדיין אחים שלנו, השאלה היא כמה זמן עוד אצליח להאמין בזה.

אני כותבת בדמעות שאני לא יודעת להגיד את התשובה.

אני חס וחלילה לא מתכוונת לומר שההמון המוסת שהיה שם אתמול מייצג את תושבי העיר בית שאן. אין סיכוי. אני גרה באזור כבר שמונה עשרה שנה. בית שאן היא העיר הגדולה שלי. לשם אני מגיעה כשיש לי תור לרופא. שם אני עושה קניות בשוק, זה המקום שבו אני עושה את כל הסידורים והקניות.

אני נמצאת בבית שאן כמה פעמים בשבוע באופן קבוע, מעולם לא ראיתי התנהגות כזו מאף אחד מהתושבים שם.ליד ההמון המוסת שהיה שם אתמול, עמדה גם קבוצה קטנה עם שלט גדול שכתוב עליו אהבת חינם. הם היו מעטים, אבל הם הצליחו לחמם את לבנו.

אני קוראת לכל תושבי בית שאן שמסכימים אתנו – הצטרפו אלינו בהפגנה הבאה. יש עשרות מכם שכבר מפגינים אתנו, אבל אני יודעת שיש עוד מאות שרוצים לצאת מהבית, ומפחדים. אסור לנו לתת לפחד לשלוט בנו. אנחנו נמשיך להגיע להפגנות, ונבקש מהמשטרה לבוא בכוחות מתוגברים ולשמור עלינו.

תושבי בית שאן שאינם מסכימים איתנו, אנא מכם, בואו גם אתם ועימדו עם הקבוצה הנפלאה הזו מאחורי השלט אהבת חינם. תעזרו לנו לזכור ולהרגיש שאתם הרוב.