עשר שנים אחרי שהחלה לשפוט בתכנית הריאליטי הפופולרית 'מאסטר שף', מיכל אנסקי לא תמשיך לעונה הבאה ותוביל פרוייקט אחר בקשת 12, כך דיווח ערן סויסה ב'ישראל היום'.

אנסקי היא אחת הדמויות המזוהות ביותר עם ריאליטי האוכל במדינת ישראל, ואחרי שתשע שנים היא הייתה האישה היחידה בצוות השופטים, העונה הצטרפה אליה רותי בורדו.

כזכור, לפני כשלושה חודשים, אחרי שלקתה בשיתוק בפניה, אנסקי חשפה את הקושי הגדול ואת מה שחוותה, וסיפרה בראיון לסרוגים על ההקלה, ועל המורכבות. "הסתרתי את זה הרבה מאוד זמן, ועכשיו יש תחושה של הקלה. העובדה שסיפרתי בריש גלי שאני בפוסט טראומה, מאפשרת לי להביא את עצמי באופן מוחלט".

ועדיין, היא מודה שלא הכל מאחוריה. האם מוזר לה לראות את עצמה על המסך? בהחלט. "זה מאתגר".

אנסקי מספרת על העבודה הקשה והשילוב של קריירה תובענית וגידול שתי בנות קטנות "חרטה זה הרגש הכי נורא", על ההצלחה של מאסטר שף "זה סיר היתוך", וגם משיבה על חוסר ההפרדה בין המתמודד כאדם, למנה ברמה המקצועית.

צפו בראיון המלא

כדי לצפות בסרטון זה, אנא הפעל JavaScript , ושקול לשדרג לדפדפן שתומך ב HTML5 video .

אירוע מרגש, אוהבת הרמות כוסית, להרים באופן כללי, שנה חדשה, מין תחודשה שאפשר לשים את כל מה שהיה מאחרוינו ולצאת לדרך חדשה. רק אני אומרת את זה ויש לי צמרמרות את כל מה שלא משרת אותי יותר, מחשבות שמחלישות, עייפות מלילות ללא שינה, אני בכל זאת ילדתי פעמיים בשנתיים האחרונות, אף אחת לא מבינה את זה כמו מי שעברה את זה איך את עושה הכל? אין סוד. אני עובדת מאוד קשה, מספיק קשה בשביל הרשות לעצמי מטפלת ע ד הערב, משתדלת בסופש להיותצמודה אליהם כי אני מרגישה שזה בא על חשבון הזמן שלי עם הבנות שלי. בסופו של דבר הנשים עוברות, התכניות באות והולכות, אבל הילדים שלנו גדלים פעם אחת. אני יודעת שאם לא אקדיש לזה זמן ותעדוף, זה ינזל לי בין האעצבות וחורטה זה הרגש הכי נורא. איך את מסבירה את זה שמאסטר שך פשוט עובד? הסיבה שמדורת השבט כי אנשים ונורא קל להם להגדיר את עצמן לפי מה שהם אוכלים- סיר היתוך. מגיעים אנשים ממרוקו ולוב וכל אחד עם הטכניקות שלו והזכרונות מהביתל של סבת אוחומרי הגלם הספציפים, כל הדברים האלה שמחברים אותנו לחגים וימי שישי הם אלה שמגדירים אותנו בקלות. אנשים מוצאים את עצמם על המסך. אנשים מביאים את עצמם, את מצליחה להפריד בין האנשים שאת מכירה לבין המנה ברמה מקצועית? אני לא חושבת שאני נדרשת להפרדה הזו, בסופו של דבר כשמתקדמים בתחרות יש זליגה בין הדמות לבין האוכל שהוא מכין. הביוגרפה לגמרי נשכחת, לעפימים אנשים צריכים לספר את הסיפור, להויצא את הזה החוצה ואני מזדהה עם זה באופן אישי, ואז להתעסק בעיקר. הרבה פעמים אנחנו מזהים את המנות, טביעת אצבע ברורה. את מרגישה שאת מביאה את עצמך כמיכל? אני חושבת שעונה הבאה אפילו יותר. פרסמתי פוסט שדיברתי בו על הטראומה שחוויתי, והעובדה שסיפתי בריש גלי שנאי ספוט טראומה מאפשרת לי להביא את עצמי באופ מוחלט, להגיד שקשה לי גם פעמים ,הסרתתי ת זה כרבה מאוד זמן ועכשיו יש לי תחושה של הקלה. מזור לך לראות את עצמל על המסך? כן. זה מאתגר. לקראת השנה החדשה0 מה את מאחלת לנו? שנהיה שמחים בחלקנו, שנדע להעריך את הרגעים הקטנים בחיים שעושים אותם לבעלי ערך, הרגעים שבסו שלדבר כשאנחנו עוזיבם את העולם אנחנו זוכרים. שנבלה זמן איכות עם המשפחה שלנו נבדל בין עיר וטפל, להגשמה עצית, בראיות טובה, נעריך את הבריאות כל עוד היא מתקיימת. שנדע לגדול מהכאב והפצעיים, שנהיה ערבים זה לזו ובעיקר זה לזו.

אנסקי נרגשת, נמרצת, ומלאת תקוות לימים שיבואו. "יש תחושה שאפשר לשים את כל מה שהיה מאחורינו ולצאת לדרך חדשה. אני רק אומרת זה ויש לי צמרמורת. להיפרד מכל מה שלא משרת אותי יותר- מחשבות שמחלישות, עייפות מלילות ללא שינה, בכל זאת ילדתי פעמיים בשנתיים האחרונות…"

היא מאמינה שלא סתם מאסטר שף הפך למדורת השבט של הטלוויזיה, ומספרת על המפגשים האנושיים, הזיכרונות מהבתים מכל קצוות תבל, חומרי הגלם הייחודיים והטכניקות מהבית. "אנשים מוצאים את עצמם על המסך".

מיכל אנסקי לא מנסה להפריד בין האדם לצלחת "לא חושבת שאני נדרשת לכך", מצליחה לשלב בין כל העולמות "אין סוד, אני עובדת מאוד קשה", ומאמינה שבעונה הבאה, היא תביא את עצמה למסך אפילו יותר.

הריאיון התקיים במסגרת חגיגות העשור של מאסטר שף, באולם התצוגה "בירמן דיזיין" , דיזיין סנטר בני ברק.