התנהלות הפוליטיקאים החרדים סביב הבחירות לנשיאות המדינה מלמדת פרק נוסף בסיבה מדוע הם כל כך שנואים על הציבור הישראלי.

מאז תחילת הקמפיין לנשיאות המדינה, עוסקים אותם חברי כנסת מש"ס ויהדות התורה רק באישיות אחת. לא מדובר בנשיא המיועד אלא בבנימין נתניהו. דרך ההצבעה החשאית ביום שלישי מבקשים אותם ח"כים לנקום במי שזרק אותם למדבר באופוזיציה, קיצץ בקצבאות ו"גייס" את בחורי הישיבה.

ראובן ריבלין הוא כנראה המועמד המועדף על הציבור החרדי, שהרי סך הכל מדובר בצאצא לתלמידי הגאון מוילנה, אדם מסורתי השומר שבת, ובכלל באישיות שיש לה גשרים וקשרים עם הרחוב החרדי. אבל נציגי הציבור שלהם בכנסת חושבים אחרת. הם היו מוכנים לתמוך בריבלין, כל עוד נתניהו היה ניטראלי, אך מאז תמיכתו של ראש הממשלה, גם אם באונס, הח"כים החרדים החליטו לחפש מועמד אלטרנטיבי ולא חשוב מי.

ח"כ אליעזר מוזס מדגים את השיקולים בבחירת נשיא המדינה

[[[https://www.youtube.com/watch?v=qKc3_b3gEp8]]]

המועמד המועדף עליהם, היה פואד בן אליעזר, איש מפלגת העבודה שישב בממשלות עם חברי הכנסת החרדיים. בש"ס היו תולים את הבחירה בו במוצאו העיראקי או בסיבה אחרת ויהדות התורה הייתה מציגה חזית חרדית אחידה. אך עם פרישתו מהמרוץ בשל החשדות נגדו, עברו החרדים למועמדת הבאה בתור – דליה איציק, פוליטיקאית שלא השאירה חותם של ממש בעשייה הציבורית, כולל הפרישה ממפלגת העבודה לטובת קדימה, שם הייתה תמיד ליד אהוד אולמרט – שהורשע בקבלת שוחד.

איך יתמכו החרדים במועמדות נשית לתפקיד ממלכתי? למועצת חכמי התורה של ש"ס הפתרונים, אבל יותר מהפליק-פלאק ההלכתי, התמיכה באיציק מלמדת, כי לא טובת עם ישראל עומדת בראש מעייניהם של הח"כים החרדים אלא התכססנות הפוליטית. מבחינתם שעל כס נשיא המדינה תשב אישה שאינה מתאימה לתפקיד הממלכתי, והעיקר שהם יוכלו לרשום עוד נקודות במגרש הפוליטי.

ההתנהלות הזו בקרב החרדים אינה חדשה. בבחירות הקודמות לרבנות הראשית לישראל עשו את אותו התרגיל כשבחרו ברב יונה מצגר לתפקיד הרב הראשי, נגד גדולים ממנו, וזאת כדי להוריד את ערכו של מוסד הרבנות הראשית ואת התוצאות אנחנו רואים היום.

במקום שחברי הכנסת החרדיים יפעלו למען קידום עם ישראל, הם מעדיפים את הסרחון הפוליטי. לא סתם יצא להם מוניטין כל כך גרוע בציבוריות הישראלית.