המגישה ואשת הטלוויזיה הילה קורח, נפרדה מסבתה שנפטרה אתמול בגיל 98. קורח שיתפה את עוקביה ברשתות החברתיות בהספד שנשאה בהלווייתה של סבתה.

הפוסט המלא של הילה קורח

יום קיץ שרבי בטירוף אי שם בשנות ה-80 המאוחרות. נכנסות לדירה ברחוב נחמני, כמו בכל יום ראשון וישר למטבח שם מחכה גל הדף של מרק עוף עם גורגעלך ולפעמים אפילו רגליים מציצות להן מהסיר.

"הגעתם? יופי. שבו. האוכל מוכן". "אבל סבתא, אני לא כזה רעבה". "מה פתאום? יש מרק הכנתי לך!". מניחה צלחת מרק רותח. חם לי, אני מזיעה והירכיים נדבקות לכיסא הפורמייקה אבל שותה מרק עוף עם קיינדעלך. כי עם סבתא ציפורה לא מתווכחים. אין טעם לנסות אפילו.

כדי לצפות בסרטון זה, אנא הפעל JavaScript , ושקול לשדרג לדפדפן שתומך ב HTML5 video .

הילה קורח מתפטרת (באדיבות חדשות 13)

המוכרים בתחנה המרכזית למדו את זה, האורחים מקנדה שבאו לבקר וחזרו כמה קילו יותר, ואנחנו הנכדים במיוחד. אחרי המרק בא העוף, אחרי העוף יש קומפוט ואחרי הקומפוט שוב שאלה: "תאכלו משהו?".

בבית פמיניסטי כמו שלנו היה אך הגיוני שמישהי כמו ציפורה תוביל אותו – עקרת בית אבל מחזיקה את כולם ביד רמה, מעמידה סירים ומחלקת הוראות, בודקת מה השכנים יגידו אבל לא ממש מתרגשת מאף אחד. תעמוד על שלה, תדרוש את מה שמגיע לה ותוודא שהשבט שהקימה מההריסות יפרח ויהווה את תעודת הניצחון שלה יום יום.

הדבר הראשון שהיה לסבתא שלי להגיד כשהיא ראתה אותי לראשונה מחזיקה את אורי, בן 6 שעות, היה: "הוא רוצה אחות", עם קריצה. בלי עכבות, בלי התנצלויות. עוד דרך לטפטף לנו שככה היא מנצחת את הנאצים שוב ושוב.

בשעות האחרונות הרבנו להגיד שסבתא נגאלה מיסוריה אבל אם לומר את האמת – סבתא שלנו לא ספרה ייסורים. האישה נבנתה מחומרים אחרים שכבר לא מכירים היום.

98 שנים של אסונות ואבידות ושל צחוק ושמחות, של ריבים קטנים עם יאשע וגדולים עם הנכדות, בזמן שהיא מבריחה ממתקים לנינים שזכו ליהנות ממנה, זכות שאינה מובנת מאליה.

תודה סבתוש שלימדת אותנו להרים ראש, שלימדת אותנו להמשיך קדימה גם כשקשה. נזדקק לזה עכשיו. אוהבות אותך תמיד ♥️