ביום ראשון י"ט אדר תשס"ב (3.3.2002) יצא סגן אריאל חובב בשעת בוקר מוקדמת מביתו שבעלי לפגישת הסגל הראשונה בנבי מוסא – בסיס ההדרכה של הצנחנים –  לקראת פתיחת הפלוגה בגיוס הקרוב, אותה קיבל אריאל. לשאלת הנהג מדוע לצאת כל כך מוקדם ענה אריאל: אני רוצה להגיע בנחת ולסדר את המשרד לפני שיגיעו.

כשעבר אריאל, בצומת המשטרה שבוואדי חרמייה, שמע קולות ירי לעבר הכביש וראה כי יש מספר נפגעים ממקור ירי לא ברור. לא לוחם כאריאל יחלוף ליד אירוע ולא יעצור, ירד, יזהה את מקורות הירי, ישיב אש ואם יש צורך להגיש עזרה לפצועים. אריאל עצר את רכבו בצורה בטוחה ומסודרת, תפס מחסה, וחיפש את המחבל שכבר קטל מספר חיילים ואזרחים.

השקיע את כולו בכל חייל

אריאל גדל ביישוב אלקנה שבשומרון. מגיל צעיר בלט אריאל בסניף בני עקיבא המקומי והיה לדמות משפיעה ואהובה על חברים וחניכים. לאחר שסיים את לימודיו, הלך למכינת עלי. בעלי היה אריאל בין הראשונים שהמשיכו את מסלול הלימודים ליותר משנה על מנת למצות את הלימוד ולהספיק עוד. אריאל התגייס לשלדג ומיד יצא לקורס חובשים. לאחר כשנה עבר לעורב צנחנים ושם סיים מסלול ויצא לקורס קצינים.

לאחר הקורס קיבל אריאל פיקוד על מחלקה בגדוד חדש שהוקם "נחשון" בחטיבת כפיר. אריאל השקיע את כל כולו בכל חייל וחייל שיהפוך ללוחם בצבא ההגנה לישראל. בצד קשיחותו כמפקד מחלקה דאג לכל חייל וחייל שנתקל בבעיות אישיות ואריאל תרם מכיסו לרווחת חייליו.

לאחר הפיקוד בגדוד "נחשון" חזר אריאל לפקד על צוות בבית הספר לקצינים. בבה"ד 1, הוא אמור היה לקבל מפקד צוות מצטיין. אך מפקדיו אמרו כי אריאל היה בליגה אחרת של מצטיין שאדם מהשורה כמעט ולא יכול לעמוד ברף שיש לאריאל, צריך מצטיין כזה שניתן יהיה לעמוד ברף שלו.

לפני חתונתו עם נעמה בת היישוב אלקנה, לקח אריאל חופשה של שלושה חודשים ובה למד בישיבת שבי חברון. בתקופה הקצרה הגיע להישגים רוחניים יוצאי דופן ומשם יצא להקים את ביתו ולחזור ולשרת את עמו.

אריאל חזר לצנחנים כסמ"פ בגדוד 890. את רוב שירותו עשה בקבר רחל כשלפני שעלו לשרת שם דאג לחבר את חייליו למקום מבחינה ערכית ורוחנית. בקבר רחל נמצאו אריאל וחייליו לא פעם תחת אש. באחת הפעמים אמר אריאל לחיילים אני יוצא עם הג'יפ לרחוב למשוך אלי את האש ואתם תזהו את מקורות הירי.

אריאל נקשר למקום קבורת רחל ואת הברית של בנו בכורו ערך במקום ברית ראשונה לאחר מאות שנים.

הפתק של בן גוריון בכיס

אריאל מתמנה למפקד פלוגה למחזור גיוס חדש (מרץ 2002) וכאמור בדרכו לישיבת הסגל הראשונה נקלע לאש בוואדי חרמייה, נכנס למקום הסכנה ובעודו מאתר את מקור הירי כדור בודד שירה המחבל מרובה צלפים פגע באריאל והוא נהרג.

אמיר ברעם מג"ד 890 שמינה את אריאל למ"פ אמר על פעולתו האחרונה:

כמה טבעי היה מעשה שלו… לא היה לי ספק שאם יש אחד שיעשה את זה זה יהיה אריאל חובב.

לאחר נפילתו מצאה אישתו פתק אותו כתב אריאל לעצמו בשם דוד בן גוריון:

"… כשאין לחייל הוראה ברורה… עליו לראות עצמו כמפקד עליון כמתכנן ומבצע…"

על פעולתו זאת, קיבל אריאל תעודת הערכה מאלוף פיקוד מרכז.

תעודת ההערכה לאריאל חובב (באדיבות המשפחה)

הרוח לא מתעייפת לעולם

סיפר אחד מחבריו שפיקד עמו כי באחת הפעמים ישבו מתוסכלים על סף ייאוש נכנס המג"ד ושאל מה נשמע? מיואשים? ענה אריאל: עייפות החומר. המג"ד אמר לאריאל ממך לא ציפיתי להרים ידיים. אריאל מיד המשיך: אמרתי עייפות החומר לא עייפות הרוח. כי הרוח אצל אריאל לא מתעייפת.

עם נפילתו, בטרם נקבר הועלה אריאל לדרגת סרן. שבעה חודשים לאחר נפילתו נולדה ביתו נריה שהיום משרתת כקצינה בצה"ל.