בימים אלו שרבים מדברים על הצורך להתפשר בענייני הרפורמה ותיקון מערכת המשפט, אני רוצה דווקא להשמיע קול שונה. קול האומר מדוע אין להתפשר כלל וכלל על הרפורמה. ומדעו פשרה זו תהיה בכייה לדורות.

חשוב להבין שהרפורמה מצד עצמה היא טובה. היא מתמודדת בצורה אמיתית עם הרקבון והבעיות שהתפשטו במשך שנים רבות במערכת המשפט. הרפורמה אינה מושכת את המערכת לקיצוניות השנייה, אלא היא מאוזנת והיא משאירה אחריה מערכת משפט טובה יותר.

אלא, שלמרות כל זאת, יש כאלו האומרים שיש להתחשב בדעת המיעוט המתנגד לרפורמה, ובלבד שהיא תתקבל בהסכמה רחבה יותר של ישראלים. יש ערך לשלום ואחדות בעם גם במחיר מועט של ויתור על עקרונות. יש אמת בטענה זו, אולם אני רוצה להסביר מדוע היא אינה שייכת למקרה שלנו. כל פשרה בענייני הרפורמה היא אך ורק הפסד לימין, הפסד לעם ישראל ולמדינה, ללא שום רווח מנגד. (חשוב להבחין בין זכויות מיעוטים ודעת המיעוט. במקרה שלנו אנו דנים על דעת המיעוט בלבד, כלומר על הדעה של המחנה שהפסיד, ולא על זכויות מיעוט).

כדי לצפות בסרטון זה, אנא הפעל JavaScript , ושקול לשדרג לדפדפן שתומך ב HTML5 video .

רוטמן אחרי הקריאה הראשונה (צילום: סרוגים)

סיבה ראשונה מדוע אין להתפשר קשורה באופי המיעוט. אני מסכים שבמדינה דמוקרטית חשוב להקשיב גם לקולות המיעוט. טענה זו נכונה לגבי מיעוט שמקבל את העובדה שהוא מיעוט, וממילא הדרישות שלו הן תואמות את משקלו היחסי בחברה. במקרה שלנו, המיעוט המתנגד לרפורמה הוא מיעוט שרוצה לשלוט במדינה כולה. הוא כלל לא מקבל את העובדה שהוא מיעוט. הוא 'מיעוט כמותי' שרואה את עצמו כ'רוב האיכותי' שהמדינה שייכת לו. מיעוט ששולל את הלגיטימציה של הממשלה הנוכחית מפאת ההרכב האנושי שלה. זהו מיעוט שמנסה באלימות לקבוע מציאות אנטי-דמוקרטית בו המיעוט שולט על הרוב. הרפורמה למשל, באה לתקן את הבעיה הזו ביחס לעריצות המיעוט שבג"צ יצר במדינה, כנגד שלטון הרוב.

יתירה מזו, המיעוט הנ"ל לא מכבד כלל את נבחרי הרוב, ואת ציבור הרוב במדינה. אם נקשיב לרגע לתוכן דבריהם של מנהיגי השמאל, כמעט בכל ראיון נשמע את הבוז העמוק, ההתנשאות והזלזול בציבור הימני ובנבחריו. יש האומרים שהרוב צריך לנהוג ב'נדיבות של מנצחים' כלפי המיעוט, זה יכול להיות נכון אבל רק במקרה שהמיעוט נוהג ב'כבוד של מפסידים' כלפי הרוב. זהו מיעוט שכלל לא מכבד את הרוב ובז לו. רוב מנהיגי השמאל כיום, לצערי, בזים בעומק נפשם לאנשי הימין ולציבור הימני/דתי/חרדי. אין יום ללא גידופים והשמצות, שנאה ודמוניזציה מצידם. הם גם משקרים לציבור ומפחידים אותו בכל מיני תרחישים נוראיים שממשלת הימין תעשה במידה ויהיה לה כח. עם בריונים כאלו אין מה להתפשר. זה חסר טעם ותועלת.

סיבה שניה מדוע אין להתפשר כיום היא העובדה שאנשי השמאל מעולם לא התחשבו במיעוט הימני כאשר הם החליטו החלטות עקרוניות לכלל החברה. בהסכמי אוסלו, בתכנית ההתנתקות, בקידום חוקים פרוגרסיביים וכדומה. הם לא התחשבו במיעוט שהתנגד ואפילו שללו ממנו את זכות הדיבור וההפגנה. אבל זה לא רק שייך לעבר, גם בעתיד – אם ח"ו ממשלת שמאל תעלה לשלטון, לעולם, אבל לעולם היא לא תתחשב בדעותיהם של אנשי הימין אפילו בנושאים הכי רגישים במדינה. זה לא יקרה. כך שפשרה כעת לא תייצר סטנדרט חדש לניהול משברים בין ימין לשמאל, היא רק תמשיך את הסטנדרט  הקיים בו השמאל שולט במדינה אפילו בתור מיעוט.

העובדה שהשמאל לא יתחשב לעולם בדעת הימין גורמת לכך שהם שוברים את ההגה שמאלה חזק מאוד כאשר הם בשלטון. לכן הימין צריך לאזן את המצב. זה לא ענין של נקמנות או 'לרדת לרמה שלהם', אלא שמירה על המדינה. משום שאם השמאל שובר חזק שמאלה, ואז הימין מכוון רק לאמצע, כדי לרצות את השמאל – התוצאה היא שתישאר מדיניות שמאל במדינה רק בצורה מעודנת יותר.

הסיבה השלישית והקריטית לגבי השאלה מדוע אסור להתפשר בענייני הרפורמה היא – שהשמאל לא יסכים לשום פשרה, כמו שרובם אומרים כל הזמן. זוהי תהיה פשרה חד צדדית. הרעיון של פשרה הוא שבמקביל לויתור מסוים של אינטרסים או עקרונות מרוויחים אחדות או הסכמה רחבה. אולם זה לא יהיה המצב. גם אחרי כל הפשרות שיהיו ברפורמה – השמאל ימשיך ללחום נגדה, ימשיך לשלול את הלגיטימיות שלה, ימשיך לשנא ולבוז לממשלת הימין ולהאשימה שהיא דיקטטורה, פאשיסטית ונוראית. מפלס השנאה של הנהגת השמאל לא ירד מילימטר אחד כתוצאה משינויים הרפורמה. ממילא נשאלת השאלה מדוע להתפשר? את מי באים לרצות? איזה רווח זה יתן? לדעתי לא נקבל רווח נקבל רק בכייה לדורות. כי כל שינוי שלא יעשה כעת, כבר לא יעשה בשנים הקרובות. וחבל.

יש כיום אנשים בשמאל שמתכוננים למשבר חוקתי, שזה בעצם מעין הפיכה שלטונית בה רשויות החוק לא ישמעו לממשלה אלא לבתי המשפט. הפשרה לא תמנע גם את הארוע הזה, משום שמתכנני ההפיכה והמרד האזרחי לא יסכימו לשום פשרה.

לסיום, יש מקום לעשות פשרה אך ורק אם רוב מנהיגי השמאל יחתמו עליה ויאשרו אותה, אבל פשרה ללא הסכמתם, היא לא פשרה אלא כניעה. אני מאד מקווה שמנהיגי הימין יפעלו באחריות, יזרזו את הרפורמה עד כמה שניתן, ויראו לכולנו, שגם אחרי שהרפורמה תעבור – השמש תזרח, הציפורים יצייצו, המדינה תשאר דמוקרטית, ובתי המשפט עדיין ישארו חזקים ורלוונטיים.

=======

הרב איתן קופמן הוא חבר בארגון 'תודעת זהות'