חודש אדר הוא חודש מטעה. כלפי חוץ הוא אמור להיות חודש שמח ומבדח, אולם בסקירה היסטורית על תולדותיה של מדינת ישראל ניתן להבחין שהוא חודש רווי באתגרים, פיגועים ואסונות. לא פעם שמחת פורים הושבתה מסיבה זו או אחרת.
אני רוצה להזכיר לכולנו את פורים תש"פ. באותם ימים החלו להתרוצץ בארץ שמועות על נגיף מסתורי בשם "קורונה". המשמעות הייתה מעורפלת, מסיבות פורים שימשו להדבקה המונית וההמשך ידוע. כיום, שלש שנים לאחר מכן, הקורונה נראית כחלום בלהות שעיקרה ב"ה נמצאת מאחורינו.
במילים "ונהפוך הוא" אין הכוונה לומר שהבעיות מתהפכות ומסתדרות תיכף ומייד. לקורונה לקח שנתיים ומשהו והצלקות עדיין לא הגלידו לגמרי; למרדכי ואסתר לקח אחת עשרה שנים לשנות את השלטון הפרסי. גם לאחר מכן נותרנו תחת שלטונה של התרבות הפרסית (ולכן לא אומרים תפילת "הלל" בפורים). יחד עם זאת, אנו חוגגים את פורים כי מתברר שלמרות שנראה ש"הפור" נפל לרעה – בפרספקטיבה ארוכה מתברר תמיד (!) שהדברים מסתדרים בסוף.
בפורים תשפ"ג אנו ניצבים בפני "פור" מאיים של בירור פנימי בעם ישראל. אף אחד לא מקל בו ראש. גם כאן הפתרון לא יהיה מיידי; גם כאן ישנן השלכות שייקח שנים לטפל בהן. אבל בפורים תשפ"ד ובחגי פורים בשנים הבאות – אנו נתבונן על הדברים בפרספקטיבה, ונבחין כיצד "כל מה שעושה הקב"ה הכל לטובה" – לא שהכל טוב עכשיו! אבל למפרע יתברר כיצד גם הבירור הזה יביא לטובה.
אומץ. קור רוח. פרופורציה. פורים שמח.
גאולה זקוקה למנגינות חדשות ... בס"ד. פורים ....לאן ? ======================. הרבה וידויים יהיה לי כאן, והנה אחד מהם : מימיי לא שמחתי באמת בפורים .כבר מקטנותי חשתי במופרכות מסויימת של החג הזה. והרגשתי כלפיו דחייה ואפילו היה וגם סרבתי כילד להתחפש. [אולי בגלל שחיפשו אותי תמיד לזקן לבושו של אבי המנוח]. אבל משבגרתי יותר. הבנתי שזה הרבה יותר עמוק מזה. הנה כי כן בעיניי :יש משהו יסודי מופרך בחג הזה . עד כי ביני לביני .אני לא פעם מדמיין כי אילו חז"ל היו חיים כיום והיו חווים את מוראות השואה ,היו הם מעדכנים מיד ומשנים את החג הזה . כי יש בו לא רק מן הסממנים האליליים .אלא גם בהכעסת שמיים.ואני אומר הדברים בדחילו ורחימו חישבו לרגע ,איזה מסר חגיגי יש בחג הזה לאדם . לכאורה שניים : ראשית שיש "גורלות" לעם הזה : "פורים" והם אשר ככאלה משכתבים את חייו ומורשתו . ושנית : עמלק נכנע ואיומו הוסר אז על מנת שנתעורר לשוב לארץ ישראל .