חודש אדר הוא חודש מטעה. כלפי חוץ הוא אמור להיות חודש שמח ומבדח, אולם בסקירה היסטורית על תולדותיה של מדינת ישראל ניתן להבחין שהוא חודש רווי באתגרים, פיגועים ואסונות. לא פעם שמחת פורים הושבתה מסיבה זו או אחרת.

אני רוצה להזכיר לכולנו את פורים תש"פ. באותם ימים החלו להתרוצץ בארץ שמועות על נגיף מסתורי בשם "קורונה". המשמעות הייתה מעורפלת, מסיבות פורים שימשו להדבקה המונית וההמשך ידוע. כיום, שלש שנים לאחר מכן, הקורונה נראית כחלום בלהות שעיקרה ב"ה נמצאת מאחורינו.

במילים "ונהפוך הוא" אין הכוונה לומר שהבעיות מתהפכות ומסתדרות תיכף ומייד. לקורונה לקח שנתיים ומשהו והצלקות עדיין לא הגלידו לגמרי; למרדכי ואסתר לקח אחת עשרה שנים לשנות את השלטון הפרסי. גם לאחר מכן נותרנו תחת שלטונה של התרבות הפרסית (ולכן לא אומרים תפילת "הלל" בפורים). יחד עם זאת, אנו חוגגים את פורים כי מתברר שלמרות שנראה ש"הפור" נפל לרעה – בפרספקטיבה ארוכה מתברר תמיד (!) שהדברים מסתדרים בסוף.

כדי לצפות בסרטון זה, אנא הפעל JavaScript , ושקול לשדרג לדפדפן שתומך ב HTML5 video .

פורים בפגייה בהדסה עין כרם. ארכיון (דוברות הדסה)

בפורים תשפ"ג אנו ניצבים בפני "פור" מאיים של בירור פנימי בעם ישראל. אף אחד לא מקל בו ראש. גם כאן הפתרון לא יהיה מיידי; גם כאן ישנן השלכות שייקח שנים לטפל בהן. אבל בפורים תשפ"ד ובחגי פורים בשנים הבאות – אנו נתבונן על הדברים בפרספקטיבה, ונבחין כיצד "כל מה שעושה הקב"ה הכל לטובה" – לא שהכל טוב עכשיו! אבל למפרע יתברר כיצד גם הבירור הזה יביא לטובה.

אומץ. קור רוח. פרופורציה. פורים שמח.