האדמות שעליהן הוקמה הר טוב נקנו מאנשי המיסיון של לונדון ע"י יהודים שעלו מבולגריה. לאחר פרעות תרפ"ט ננטשה המושבה אליה חזרו כעבור שנתיים. הר טוב הייתה מושבה די מבודדת וכשפרצה מלחמת העצמאות עם החלטת החלוקה, נתונה הייתה להתקפות הערבים שהקיפו אותה. הדרך אל המושבה וממנה הייתה באמצעות שיירות.

לקראת תחילת חודש אדר ב' תש"ח (10.3.48) התקבלו ידיעות כי הערבים מתכננים לפגוע בשיירה הבאה שתגיע להר טוב. אבל הפעם לא בדרך למושבה אלא בחזרה ממנה.השיירה הבאה שיצאה להר טוב ביום חמישי ז' באדר ב' (18.3.48) נקראה בפקודת המבצע שירת טובה.

למפקד השיירה מונה מתתיהו פלד, לימים אלוף בצה"ל. ולסגנו מונה נתן קוצ'נסקי ששימש כמפקד אחד המשוריינים. לאחר תקלות ועיכובים רבים יצאה השיירה אל דרכה והגיעה להר טוב בשעה 12:45במקום ב-7:30. השהות והעיכובים אפשרו לערבים להתארגן ולגייס כוחות כדי לחסום את הדרך חזרה.

בזמן שבהר טוב התארגנו ליציאה חזרה, דיווח נתן קוצ'נסקי, שפיטרל על הכביש, כי ירו על המשוריין בו הוא נמצא, וכי הוא נתקע בצידי הדרך שקוע בבוץ.

השיירה יצאה מהר טוב אל המשוריין התקוע. כשהגיע טנדר הפיקוד, עם המשאית – עליה היו נשים בהריון – אל המשוריין של נתן, אחד הלוחמים בשם דוד הנון ירד תחת אש לחבר את המשוריין אל המשאית. שלום דרור, אחד המפקדים בטנדר הפיקוד חזר עם המשאית להר טוב להביא ציוד גרירה נוסף. בדרכם חזרה להר טוב נתקלו במחסום אבנים, שלום דרור ירד תחת אש לסלק את המחסום ולאחר מספר דקות הוסר המחסום והמשאית ועליה הנשים הגיעה להר טוב.

11 לוחמים נפלו בקרב השיירה הטובה

לאורך כל הדרך, תקשר דרור עם נתן וביקש ממנו להחזיק מעמד. נתן וחייליו שבמשוריין, נלחמו באומץ מול מאות ערבים ששטפו את הכביש עד לכדור האחרון. אחד הסמלים ירד להחליף גלגלים, ומפקד הכיתה יצא פצוע ופיקד על חייליו.

יחידה מחי"ש ירושלים נשלחה לחלץ את גופות חללי המשוריין ותחת אש עזה הצליחו לחלץ את גופות חבריהם במחיר דמים של שמונה חברים נוספים.

11 לוחמים נפלו בקרב השיירה הטובה, בדרך לירושלים ולחילוץ גופות חבריהם להביאם לקבר ישראל.

ומתש"ח לתשפ"ג 75 שנים אחרי, המאבק על הדרך ובדרך עדיין לא תם.

ונמשכת שיירה, שיירה טובה במעלה ההר ואל ההר, לא שקטנו ולא נחנו זוהי הרפתקת חיינו.