בעקבות דבריו של חבר הכנסת דודי אמסלם לפני ההצבעה על חוק החמץ בכנסת, הרב שי פירון פרסם מכתב גלוי בו בוא פונה אליו: "כך נהגו אבותינו. כך מוטלת עליך החובה לנהוג. אז אולי תקים את הכפפה?".

הפוסט המלא של הרב שי פירון

מכתב גלוי לשר דודי אמסלם. דודי שלום. אני פונה אליך ציבורית מפני החשיבות הרבה של הנושא. אני מבקש ממך להניח לרגע, בצד, את הפוליטיקה, ולחשוב יחד על הילדים של שנינו. מהיכרותנו, אני מרשה לעצמי להניח שאתה לא חושב ששכחתי מה זה להיות יהודי.

תרשה לי לפתוח בסיפור: לפני כמה שנים בעת כהונתי כשר, הזדמנתי בערב שבת לבית כנסת בפריז. הגעתי לתפילת מנחה ובית הכנסת היה ריק. התברר לי שעל אף שהשבת נכנסה ב 17:00 התפילה מתחילה רק בשעה 18:30. לאחר התפילה ניגשתי לרב סיראט, הרב הראשי לצרפת כדי להבין את פשר הדבר. לתדהמתי הוא אמר: "כבוד הרב, החנויות בפריז נסגרות בשעה 18:00. אני לא רוצה שיהיו יהודים שלא יבואו לשיר איתי לך דודי".

כדי לצפות בסרטון זה, אנא הפעל JavaScript , ושקול לשדרג לדפדפן שתומך ב HTML5 video .

ארכיון (צילום: יאיר לוי/ בחדרי חרדים)

הרב סיראט שלא מכבר הלך לעולמו, היה יליד אלג'יריה, הוא הביא את קולה של יהדות המזרח, יהדות מתונה, מקרבת, מחבקת. אז תן לי להסביר, איך לעניות דעתי, הרב סיראט, הרב של הההורים שלך במרוקו, הרב של אבא שלי בקהיר, היו נוהגים: הם היו מחוקקים חוק חמץ, מפני שזוהי מדינה יהודית אבל הם היו קובעים שבכל בית חולים יהיה חדר, מסודר, נפרד, שמיועד לאוכלי חמץ. כמו שיש מרחב למעשנים, היה מרחב לאוכלי חמץ.

הם היו מכבדים כ – 20% מאזרחי המדינה הערבים, הם היו מכבדים חסרי דת, וכן, הם גם היו עושים הכל כדי לקרב יהודים חילוניים שבחרו – לצערי – לאכול חמץ. ואתה יודע מה, דודי, הם גם היו מניחים שרוב מוחלט של האנשים אינם כאלה שדוחפים אצבע לעין, הם אנשים שמכבדים את הזולת. הם האמינו באדם, וידעו שהרוב המוחלט יקפיד לכבד את הזולת.

אתם מספקים מופעי אימים שמרחיקים צעירים רבים מהיהדות. מתחוללת סערה על לא דבר שיכולה להפוך אתכם למשניאי יהדות, לכאלה שדוחקים צעירים רבים אל מחוץ למורשת היהודית. זו לא המסורת שלנו, דודי. אפשר גם לדאוג למרחב הציבורי וגם להתחשב באחרים.

היית יכול ביום להציע את קולה של היהדות המסורתית, להניח הצעה שתוביל לאהבת אחים ולאהבת היהדות. היית יכול לדאוג לחוק חמץ שמבטיח את הזהות היהודית ואת ההתחשבות והסובלנות. אני מציע לך לקראת הקריאות הבאות להוסיף את הסעיף הבא: "בכל בית חולים, במקום מכובד וראוי, יוגדר מרחב לאוכלי חמץ".

כך נהגו אבותינו. כך מוטלת עליך החובה לנהוג. ובכלל, דודי, קצת אהבה לא תזיק. וכבר לימדונו חכמים שמבחן האהבה איננו כלפי הדומים לך. אז אולי תרים את הכפפה? ואם יש צורך, אשמח שניפגש. אפשר לדאוג לזהות מבלי לפגוע ביהדות. בברכה, הרב שי פירון, בן לאבא יליד מצרים.