הסכת סרוגים – למשוך בחוטים: אשת ההלכה מלכה פיוטרקובסקי לא חוששת לחדש, להקשות ולהגיד את דעתה, ומוכנה גם לשלם מחירים. "כל חדשן צריך לדעת שבהתחלה קשה מאוד לקבל כל חידוש. אם זה משהו שיש בכוחו להגדיל תורה ולהאדירה, אף זולת לא יגרום לי להפסיק לפעול".

האזינו לפרק המלא: הרבנית מלכה פיוטרקובסקי בהסכת סרוגים

בהסכת סרוגים, היא מספרת על התחושות מהציונות הדתית: "פעם היחס שלי היה כמו למשפחה, שאתה מצפה ממנה שיהיה דיבור, קשר וליבון משותף. אבל היום? כבר התייאשתי", ועל השיחות עם אורי אורבך: "הייתי אומרת לו- די להתרפק על הנוסטלגיה שכולנו גדלנו באותו שבט בבני עקיבא. והוא ענה את תשובת המחץ: מלכה, את תביאי לי גיסות של מצביעים?"

אורי אורבך ז"ל (צילום: Miriam Alster/FLASH90)

מלכה פיוטרקובסקי היא אשת הלכה, פעילה למען זכויות נשים, מחנכת, ממובילות תהליך לימוד התורה לנשים ומחברת הספר "מהלכת בדרכה: אתגרי החיים במבט הלכתי-ערכי". כשנשאלה איך להציג אותה, ענתה: "סבתא מלכה".

"לא אני, ולא ההלכה רוצה לנהל בני אדם", היא מתעקשת. "רב מחנך, מורה הוראה, כל עניינו הוא להנגיש את ההלכה באופן שירצו לקיים אותה. אבל כמעט לכל שאלה הלכתית שאני מכירה, יש טווח של תשובה. והבחירה, חייבת להיות של מקיים ההלכה".

את חלק מרבני ישיבות עלי היא לא מכנה "הרב", ולא במקרה. "מי שפוגע בזולת במודע פעם אחר פעם, זו הנחיה חד משמעית מהגמרא ואח"כ בפוסקים שאין חולקים כבוד לרב. מצטערת. למה אין עניין להקשיב לזולת, לשמוע ביקורת, להתאתגר? מה פתאום. האמת בכיס שלהם. בתלמוד שאני לומדת- אין שאלה לא לגיטימית".

"מי שאומר שאי אפשר לדבר איתי – יכול להגיד את זה רק דקה אחת אחרי שהוא ניסה. ניסיתי יותר מעשרות פעמים לדבר עם רבני הקו ותמיד נעניתי בשלילה. גם כשהצגתי תזה הלכתית – ההתייחסות לא הייתה עניינית, היא הייתה- פסילת הדוברת, כי זה הכי קל. אם את לא ראויה, אני לא רוצה לשמוע אותך בכלל".

חלק מפעילותה המרכזית של פיוטרקובסקי הייתה הקמתו של פורום תקנה ב-2003. "רצינו לקחת כוח ציבורי ולהשתמש בו כדי לתקן עולם. היום לכאבי העמוק אני כבר לא שם. התחלתי לזהות פעולות של חנק של חלק מהחברים בפורום שלא מתיישבות עם התקנון המאוד נוקשה שהתחייבנו אליו.

ניסינו לחזור ולחדד את הנהלים ותחומי האחריות, ורעננו את המחויבות לנפגעים, להלכה כמובן, למערכת המשפט. ראיתי בכאב צורב שאחרי כל הנהלים המפורשים והכללים הברורים, גם בתקנה היו מי שהשתמשו בכוח כדי להשתיק תגובות ציבוריות על פגיעות מיניות, ולסטות מהנאמנות לנפגעות".

היא אומרת דברים קשים ונוקבים, ומדגישה וחוזרת שלא מדובר בכל חברי הפורום. ועדיין, "אני רואה את הנהגת הפורום אחראים לדברים בתי תקינים שמתרחשים בעבודה של חברי הפורום. חשבתי שהמודל הוא בשורה אמיתית, והיה לי קשה מאוד לומר לעצמי- את מבינה שבסוף זה לא עובד?".

לצד האמירות החריפות, לא מעט פעמים בשיחה פיוטרקובסקי משחררת אנחה עמוקה והכאב מורגש בכל מילה.

זה קורה כשהיא מספרת על הכישלון הצורב במאבק למען אי סגירת מחלקת הילדים המטואנוקולוגית בעין כרם: "בית המשפט העליון עשה מאיתנו, מהילדים וההורים צחוק ודרך עליהם ברגל גסה", או על המחירים המשפחתיים הכבדים שילדיה שילמו במהלך השנים, שאותם כבר הצליחה לשאת רק בקושי.

ובכל זאת, יש בה תקווה. "השאיפה שלי היא להסתכל בעיני הנינים שלי ולהגיד להם – סבתא רבתא השתדלה מאוד מאוד לתקן את מה שדרוש תיקון. אם כל אחד ואחת ינסו לזהות בעיה אחת ולשאול את עצמו 'מה אני עושה כדי לשנות את זה?' בחיי, העולם שלנו ייראה כל כך יותר טוב".