"ועכשיו משפחה". שתי המילים החותמות את יציאתו הפומבית של יאיר שרקי מהארון הן העיקר בדבריו. אם נבודד לרגע את היותו ידוען. זהו תורף הדיון בימינו – המשפחה.

הדיון מזמן לא על מה שאדם עושה בד' אמותיו ובדר"כ גם לא על מה שעושים אלפי צועדים ברחובה של עיר. הדיון הוא על ההכרה החברתית וההלכתית בזוגיות ובמשפחה שאינן מושתתות על איש, אשה וילדים.

במסכת חולין משבח עולא את בני נוח על שלושה דברים בלבד, אחד מהם "שאין כותבין כתובה לזכרים". ובמילותיו של רש"י "דאע"פ שחשודין למשכב זכור ומייחדין להם זכר לתשמישן אין נוהגין קלות ראש במצוה זו כל כך שיכתבו להם כתובה". ובמילים פשוטות – גם מי שמשלים עם קיום היחסים, לא אמור להשלים עם מיסודם באמצעות כתובה.

כדי לצפות בסרטון זה, אנא הפעל JavaScript , ושקול לשדרג לדפדפן שתומך ב HTML5 video .

יאיר שרקי בעימות באולפן חדשות 12. ארכיון

אני חסיד גדול של התורה שבעל פה המתפתחת ומתחדשת, אני גם חסיד גדול של "ואהבת לרעך כמוך, אני ה'" ומאמין שדרכיה של התורה דרכי נעם. ומתוך התפיסה הזו, לשבת עם בחור דתי שמשתוקק לזוגיות, לאהבה, לאינטימיות ולילדים אבל לא מצליח בשום אופן לראות את עצמו מקיים את כל הנ"ל אלא בחיקו של גבר זו טרגדיה הלכתית. לפחות כל זמן שלא תהיה שדרת רבנים מקובלים שתכתוב את שולחן ערוך מחדש.

כמה קל למתנגדי ההלכה, כמה קל להומופובים. כמה קשה לאהוב אהבת נפש את האדם שמולי ולרצות לקיים את רצון ה'. אני אוהב את הוריי ולא תמיד עושה מה שמוצא חן בעיניהם. למדנו לאהוב אחד את השני למרות זאת. אלוקים מכונה לעתים "אבינו", ובדור שלנו אבא זה מי שאוהב אותי ללא תנאי, וכאן, בעיניי הכשל. הבלבול בין אהבת אב ואהבת אלוקים. העובדה הזו, שיש אפשרות שאלוקים, התורה וההלכה תובעים מאדם פרטי רנדומלי הקרבה אישית מטורפת נתפסת בעיני חלקנו כבלתי אפשרית. זה נכון גם לשבעה נקיים ועקרות הלכתית שיוצרים מציאות הלכתית שבה תקנת חכמים שולחת נשים לטיפולים הורמונליים ומן הסתם למצבים נוספים ואכמ"ל.

בדיונים שונים על פמיניזם אני שב ומעלה את השאיפה לשוויון מלא בין גברים לנשים בבית הכנסת, בבית הדין, בעניינים שבקדושה. אני מבסס את השאיפה על שורה של מקורות בתנ"ך ובחז"ל שרואים בשני המינים שווים במישורים רבים. וגם במישור הזה אני מרבה להפנות למאמרו המופלא של מו"ר הרב מרדכי ברויאר אודות ההתנגשות החזיתית של הפמיניזם עם ההלכה בנקודות שונות. למשל – קידושין. בדיון הלהט"ב, לעומת זאת, איני מוצא ולו בדל של מקור לזוגיות ממוסדת.

יש מקורות שמבחינים בין משכב זכר ובין עריות, אפשר וראוי לדון לכף זכות כל זוג גברים שדרים יחד שאינם עוברים על איסורי תורה וחובה להוציא את ההומופוביה מהדיון ההלכתי ולאהוב כל יהודי גם אם חוטא בפרהסיא כמחללי שבת, אוכלי שקצים ועוד. אבל האם קיים המבנה ההלכתי שיכיר במשפחה להט"בית? האם מבנה שכזה הוא רצון הקב"ה מלכתחילה או בבחינת "נבל ברשות התורה"? דעתי בדיון הזה ברורה.

חייו של הומו אוהב אלוקים הם חיי סבל נוראי, יבחר את אשר יבחר. לא יועילו אלפי לייקים ואינסוף פרגונים. מי שאוהב בנים ואת אלוקים באותה מידה, נידון לחיי בדידות שרק איש האמונה הבודד ידע לתאר. הוא יהיה מוקף חברים ותומכים, אך יישאר בודד. ודווקא מתוך הבהירות של דעתי בנושא אני פותח את ליבי ואת ביתי בפני כל אדם. במיוחד מי שחושב אחרת ממני. אשב בשמחה ובאהבה סביב שולחן עם כל מי שמוכן לשבת איתי.

אהבתי לאדם שמולי אינה מהווה הסכמה לכל מעשיו. אהבת הרע (תעצרו רגע על אפשרויות הניקוד השונות) היא כלל גדול בתורה. מבחינתי זו הנחיה ברורה לאהוב כל אדם.

הלכה למעשה, כנראה ששרקי יעמוד עם בחיר ליבו תחת החופה בתוך זמן קצר (ויזכה לתמיכה מקיר לקיר מצד אחד) ויש מי שעדיין מקווים שיתחתן עם אשה (ואז כל התמיכה תהיה מהצד השני). כך או כך, יישאר בסבלו ובבדידותו. כך או כך, ליבי ואהבתי נתונים אליו ולשכמותו.

=======

עו"ד זיו רפפורט הוא מאמן אישי לנוער והורים, מחנך ורכז מסלול "שבילים" באור תורה אריאל רמות