מכתב פתוח לישראל הראשונה

הצמרת הכלכלית של מדינת ישראל עומדת בפני הכרעה שטרם קיבלה בעבר: האם לשתף פעולה עם ישראל השנייה או לצפצף עליה צפצוף ארוך בדרך לאיבוד ההגמוניה.

עוד באותו נושא

ליצור ישראלי ממוצא ספרדי, בעברית

הרב ספי גלדצהלר

עוד לפני שנכנסים לשאלת הקטר שבזכותו אנחנו חיים כאן, איזה רציונל יכול לאפשר מצב שבו מנכ"לים של חברות הפונות לכלל הציבור הישראלי פועלות נגד חלקים גדולים ממנו? באיזה עולם ניתן לתת שירות לאוכלוסייה שאינה רצויה על נותן השירות.

האמיצים שבמחנה השמאל הודיעו כי יסרבו לתת שירותים לאנשי ימין. אבל גם כל לקוחותיו של אילן שילוח מוכנים להפסיק לתת שירותים לישראל השנייה? בנק דיסקונט מוכן לוותר על מחצית מהעם? והאם גברת עינת גז מוכנה לוותר על השקעות מכספי הפנסיות של עם ישראל?

שנות השובע של ישראל הראשונה העבירה רבים על דעתם. כאילו לא יכלו לשאת את כל השפע הגשמי שניתז עליהם. לרגע נדמה להם שהם המממנים, המובילים והשמש המאירה את כולנו.

הם שוכחים פרט קטן. לא אנחנו חיים על חשבונם. אתם חיים על חשבוננו. בישראל הראשונה סללו לעצמם את בתי החולים הטובים ביותר, את מערכות החינוך המשובחות ביותר ואת התשתיות הטובות ביותר. אה, והם גם משלמים הכי פחות מיסים. פעם זה באמצעות מציאת מקלטי מס בחו״ל ופעם באמצעות דיבור עם הפקיד הנכון, באמצעות משרד עורכי הדין / רואי החשבון הנכון, שחלק מעובדיו כיהנו קודם לכם בשירות המדינה בתפקידים בכירים.

עסקים כמו חומוס, עושים באהבה או לא עושים בכלל. אנחנו אולי בלי לימודי ליבה, אבל לא מטומטמים. אתם תחליטו, ואנחנו נמשיך מכאן.