הרבנות הצבאית – מוסד ב'כאילו' ● דעה

פרשת הדחתו של הצוער על רקע סירובו להשתתף בהרצאה מיסיונרית של ׳יהודי משיחי׳, יצרה שיח בתוך המגזר הדתי לאומי.

הופתעתי מהדברים החריפים שכתב הרב נתנאל אלישיב מהמכינה בעלי, כשהוא מגולל את מסע הרדיפה נגד ׳הקצנה דתית׳ בצה״ל, שם קוד לתקרת זכוכית לציבור התורני במערך הפיקוד. יש לומר שלא הופתעתי כשלא שמעתי את עמדתו של הרבצ״ר, שמילא פיו מים, בפרשה שראש לכל רובצת לפתחו. אם אכן הוא הרב הצבאי הראשי, הוא היה נדרש לחוות דעה עקרונית, לכאן או לכאן. אבל איש לא ציפה, שהרבצ״ר אכן יעשה זאת. איש לא ציפה שהרבצ״ר ישמש יותר מחותמת גומי למדיניות של המטכ״ל. (זוכרים פרשת ׳שירת נשים׳).

זה המצב, והרבצ״ר הנוכחי לא אשם בזה. הרבנות הצבאית הפכה להיות ספק של שירותי דת (בלי להרגיז), פולקלור יהודי במינון נמוך ובלי שזה יעורר את חמתם של ארגוני הנשים, הרפורמים וקצין חינוך ראשי בצה״ל המוביל אג׳נדה פלורליסטית למהדרין, (לדוגמה: אסור לדבר בצה״ל נגד התבוללות, וכן מוזהרים כל מי שמגיע להרצות במסגרות הצבאיות). שלא לדבר על תעשיית הגיור הצהל״י.

הרבצ״ר מספק את ההיתרים הנדרשים מעת לעת, לגרוש יהודים והחרבת ביתם (הרב וייס – ׳איסור לסרב פקודה׳), היתר לחילול שבת כדי לגרש יהודים מחומש דווקא בכניסת שבת (הרב רונצקי – בטענת ׳פיקוח נפש׳).

גם לא הופתעתי ששמעתי את הרב רונצקי (רבצ״ר בדימוס) אומר בפה מלא שהיה נכנס לשמוע את המיסיונר, ׳מתוך עניין…'

זהו, כך נראית הרבנות הצבאית, מוקטנת, ממושמעת, חסרת סמכות ומשמעות. מנמיכה קומתה בפני הצבאיות הפייטרית. הרב המועדף, אינו מי שכתפיו רחבות בפסיקה, אלא מי שדרגות לוחמניות על כתפיו, להראות שהוא קודם כל לוחם, ורק אחר כך רב. זה סדר העדיפות.

לעומת מוסד זה, ישנה בצה״ל סמכות (אוטוריטה) עצמאית ובלתי תלויה ברמטכ״ל או במטכ״ל גם לא בשר הבטחון. למוסד הזה קוראים הפרקליטות הצבאית, זו מכניסה לשורותיה, רק מי שעומד במבחן המקצועי הנדרש. הפצ״ר לא נדרש לניסיון בתחום הצבאי, הוא לא צריך בעברו, קורס טייס או פיקוד על פלס״ר. אך יותר מזה, הפצ״ר, אינו נתון למרות של הרמטכ״ל, כדי שיוכל בעת הצורך לעמוד ללא מורא מול המערכת הצבאית. המרות עליו היא של מערכות המשפט בלבד.

לו היתה לנו עמידה עקרונית, היינו דורשים שלא תהיה ׳כוהנת כפונדקית׳. או יותר מדוייק לו תהיה. לוואי והיו משווים את מעמד ההלכה הנצחית, למעמד החוק המשתנה.

אבל אנו השלמנו, עם מוסד שהוא כל כולו, כאילו.

אין לי אצבע מאשימה אלא אלינו. יש לי חשש גדול שההידרדרות בתחום זה תלך ותגבר, ככל שנבקש לטאטא את הבעיה מתחת לשטיח. בעוד שנים אחדות הבנים הגדולים שלי, אמורים להצטרף לשורות הלוחמים ׳לעזרת ה׳ בגיבורים׳. להערכתי ולשמחתי הם לא יוותרו על הזכות הזאת. להוותי, הם יקבלו מערכת עויינת, שבזה לצרכים של החייל הדתי, ושמה לו תקרת זכוכית ומבחני ׳שילוב ראוי׳ בלתי ראויים.

כדי לסמן שינוי, הגיע הזמן לדרוש להשוות מעמד הרבצ״ר לפצ״ר. רבנות צבאית הכפופה למועצת הרבנית הראשית בלבד.

כזו שמזכירה במשהו את תקופתו של מקים הרבנות הצבאית הגאון הרב שלמה גורן זצ״ל. שידע לעמוד איתן כשצריך והפיח בצה״ל פק״ל של צבא יהודי. זה לא דמיוני זה בנפשנו.