היום בהיסטוריה: גיבור ישראל מקרב המיתלה

מבצע קדש – מלחמת סיני נפתחה בכ"ד חשוון תשי"ז (29-30.10.56) כשגדוד 890 צנח ליד המיתלה. מעבר יבשתי בין שני רכסי הרים. חיל האוויר דיווח כי המעבר ריק אך הוא לא ידע, כי שני גדודים מצריים, התחפרו בכוכים.

ברגע שנכנס חלק מהכוח למיצר נפתחה עליהם אש תופת מכל הכיוונים, כשחיילנו מתקשים לזהות את מקורות הירי.

לאחר מספר ניסיונות לזהות את מקורות הירי, פונה אהרון דוידי המג"ד, ומבקש מתנדב שיסע לאורך הכביש במיצר, והוא ורפול יתצפתו עם משקפות ויזהו את מקורות הירי.

דוידי בוחר ביהודה. יהודה לא היסס לרגע קופץ לג'יפ ונוסע. לדוידי וליהודה היה ברור כי מהמשימה הזו לא יוצאים בחיים. ברגע שיהודה נכנס לעיקול נפתחה עליו אש ולכולם היה ברור כי יהודה כבר לא חי.

לאחר מכן פנה דוידי למ"מ דן זיו (שנפטר לפני כחודשיים) ואמר לו, "עכשיו אתה נכנס. הפעם עם זחל"ם, לחלץ פצועים ולהביא מידע על מקורות הירי". מתאר זיו את רגעי הכניסה שלו: "אני כדרכי בקודש מרים את הראש לשמים, לה', ואומר לו: כבוד ה' אנחנו נהיה שם, תסתכל עלינו בעין הטובה שלך".

זיו והכוח שלו נכנסו חילצו פצועים והביאו דיווח מדויק על מיקום הכוחות. לאחר שירדה החשיכה החלו להסתער על הגבעות והכוכים ובקרבות גבורה של פנים אל פנים טיהרו את הכוכים והביאו לסיום הקרב.

חודש ימים נאבק יהודה על חייו

ויהודה, מה עם יהודה? יהודה התחיל קרב נוסף, הקרב להישאר בחיים. שעות רבות היה מוטל בכביש פצוע קשה, וחבריו נדהמו לגלות כי הוא עדיין בין החיים. יהודה ידע כי הוא חייב להישאר בחיים. אליהו אחיו נפל שמונה שנים קודם לכן, בקרב על הקסטל.

חודשיים ימים נאבק יהודה להישאר בחיים, אך ביום חמישי א' בשבט תשי"ז (3.1.57) השיב את נשמתו בטהרה, ועל מעשה זה קיבל את עיטור הגבורה.

לימים נכתבה בלדה על הקרב ועל מעשה הגבורה של יהודה:

הָיְתָה דְמָמָה שֶבֵּין מַטָּח לִצְרוֹר

וּמִישֶּהוּ צָעַק: "אֶחָד עִם דָּם – קָדִימָה!

לָנוּעַ עִם הַגִּ'יפּ וְאֶת הָאֵש לִגְרֹר,

לִשְלֹף אוֹתָהּ מִכָּל הַמַּחְבּוֹאִים וִיהִי-מָה!"

וְהַטּוּרַאי קֵן-דְּרוֹר,

כֵּן, הַטּוּרַאי קֵן-דְּרוֹר

יָצָא, וְהַתִּזְמֹרֶת הַמִּצְרִית הִרְעִימָה.

– בַּמֶּה, בַּמֶּה יָצָא מוּל תֹּפֶת שֶכָּזֶה:

בָּ"עֻזִּי" הַנַּנָּס? בָּרֶכֶב הַפָּתוּחַ?

– בְּאֹמֶץ-לֹא-מִזֶּה שֶבּוֹ חוֹשְֹפִים חָזֶה.