חוק שחרור המחבלים – עוד פלופ של יחסי ציבור

'הימין' חוגג עוד 'הישג'. החוק שעבר בוועדת שרים לענייני חקיקה, הוא זריית חול בעיני הציבור. לאחר שחרור סיטוני של מחבלים, עם עסקה ובלי עסקה, תוך איתות למחבלים כי הרצח של יהודים, איננו חמור כל כך, וכי המעשה שלהם נתפש כחלק ממאבק לאומי לגיטימי. באה הממשלה ליצור מראית עין כוזבת, כאילו עניין שחרור מחבלים, כבר לא יעמוד על הפרק.

כדי להרגיע את ציפי לבני הרגועה ממילא, נבבהיר מספר עובדות ופרטים. החוק המדובר מגדיר: "כי שופט יוכל לקבוע בשעת גזירת דינו של רוצח, כי לא ניתן יהיה לחון אותו במסגרת עסקה מדינית". מה שמלמד שמדובר רק מכאן והלאה, אם הרוצחים של שלי דדון יתפסו וישפטו עוד לפני שהחוק ייעבור את כל דיוני הוועדות ושלושת הקריאות, החוק לא יחול עליו כמו על שמונת אלפים רוצחים אחרים, שעומדים בתור לשחרור. גם אם משפטם של רוצחי דדון, יימשך עד לאחר השלמת החקיקה, עדיין 'לא אבדה תקוותם'. המחוקק הותיר את ההחלטה בידיו של השופט, כאמור: 'שופט יוכל לקבוע'. אולם, בהוראת משרד המשפטים, השופט יוכל גם לא לקבוע. אין מדובר בהחלטת ממשלה שאין יותר שחרור מחבלים, מדובר באפשרות שניתנה לשופטים (ברוב המוחלט שופטי בית הדין הצבאי), הנתונים למרות המדינית – ממשלתית והאינטרסים שלה. רבים אינם יודעים, שעל פי החוק יש 'עונש מוות' למחבלים שאינם אזרחי ישראל. אולם, בהוראה מלמעלה, התביעה הצבאית אינה דורשת זאת, היא דורשת לחילופין, 'מאסרי עולם מצטברים', עד השחרור הבא. במקרה חריג כשתובע צבאי סורר, כן בקש עונש מוות, הוא הודח, מיותר לציין שעונש מוות, לא נגזר מעולם. כאמור לשופט ולתביעה יש אפשרות, ולעיתים יש רצון, אך מי השליטה נותרה בידי משרד המשפטים.

החוק שעבר השבוע בוועדת השרים, אינו שונה. הוא בכל מקרה, משאיר לביבי ויבני עוד 8000 מחבלים לתשלומי 'שיחות השלום' שיתחדשו מן הסתם בקרוב או בקרוב יותר.  גם לרוצחי דדון יש בשורה מרגיעה, גורלם נתון בידו של השופט, הכפוף למדיניות משרד המשפטים. כל זאת, אם עד שחרור המחבלים 'הטריים', לא יבוטל החוק בהחלטת ממשלה. ומי שצריך שירעננו את הזיכרון הקצר שלו, יתבונן בשחרור המחבלים שנעשה בחצי שנה האחרונה. רק משום שביבי וליבני רצו, הממשלה כולה התיישרה איתם. הבית היהודי עשו 'קולות', אך המשיכו לשבת בממשלת דמים.

החוק החדש, הוא לא יותר מעוד סוג של יחסי ציבור. ציפי לבני שעושה קולות התנגדות, לא באמת מוטרדת, האמת שגם הרוצחים של שלי דדון, לא מוטרדים. מדינה ששחררה ארכי רוצחים עם גזר דין של עשרות מאסרי עולם, לא מרשימה אותם כל כך. ודאי לא החוק המשונה, שיחול מכאן והלאה, ומותיר את ההחלטה לשיקול דעתו של ה'שופט', הנתון למרות המדיניות הממשלתית.

ועד שיעברו השנים הרבות שחוק זה יעבור אם בכלל יעבור הכנסת יכולה לבטל אותו במסגרת ספין שאיזה מפלגה שמאלנית תעשה!