חברי בית הדין הרבני הגדול – הרב אליעזר איגרא, הרב שלמה שפירא והרב ציון לוז – מתייחסים לשחרורו של עזרא שיינברג מהכלא אחרי 7.5 שנים בשל עבירות מין שביצע בנשות קהילתו.

בפסק ארוך שפרסמו הרבנים, הם נדרשים לשאלה בדבר חזרתו של שיינברג לקהילתו בקצרין, ואומרים כי ישנם מספר דברים שעליו לעשות בכדי שתשובתו תתקבל. מלבד הדברים המפורסמים של בקשת סליחה מהנפגעות, מבהירים הרבנים כי עליו לגלח את זקנו ולהשליל ממנו כל סממן רבני.

חוות הדעת המלאה של בית הדין הגדול

נדרשנו לשאלה כבידת משקל באשר לדרכי התשובה הראויים למי שחטא ופגע מינית בבנות ישראל ובנשות ישראל, באיסורי עריות חמורים, תוך כדי ניצול מרות וסמכות, ותך כדי ניצול איצטלה של קדושה ושל מעמד תורני ורבני, ופוגעים בצאן מרעיתם, ומנצלים את מעמדם והתלות בהם לפגיעות מיניות חמורות ביותר. באיסורי תורה החמורים ביותר כאשת איש וכד'.

כדי לצפות בסרטון זה, אנא הפעל JavaScript , ושקול לשדרג לדפדפן שתומך ב HTML5 video .

מיכל הכהן בהפגנה נגד שיינברג בכלא מעשיהו

לאחרונה אנחנו מתוודעים למקרים (שאמנם בודדים הם) שבהם לא מדובר בנפילה חד פעמית חמורה ככל שתהיה, אלא בפיגועים רבי נפגעים. לצערנו הרב במקרים אלו נוכחנו לדעת, שעל אף שהמפגע לכאורה חזר בתשובה והצטער על מעשיו. המעשים חוזרים על עצמם וכדברי החכם מכל אדם ככלב השב מקיאו כסיל שונה באיוולתו. ואע"פ שמדובר באנשים חכמים ומוכשרים, אין אדם חוטא עד שנכנסה בו רוח שטות.

ראוי להדגיש, הדברים האמורים להלן אינם מתייחסים למקרה, לאיש מסויים או לאירוע מסויים, ואינם אלא בבחינת התווית עקרונות בסוגיה חמורה זו, שלצערנו היו כמה מקרים שכאלה בעשורים האחרונים שהתפרסמו ברבים, יצרו בוקה ומבולקה בציבור, וכדי ביזיון וקצף.

בחוות דעתנו שלהלן איננו עוסקים בהיבטים הפליליים בהם עוסקות רשויות המדינה, אנו עוסקים אך ורק בהיבטים החברתיים והדתיים של השאלה המתוארת לעיל. להלן חוות דעתנו בקצרה ובתמצית בעניין חמור זה, ובהמשך תינתן חוות דעת רחבה ומנומקת.

ריש מילין ייאמר שכל קהילה מבית ישראל האמונה על דרכי ה' ותורתו, אינה רשאית לקבל אחד שכזה לקהילתה בטרם עשה תשובה על מעשיו על פי דרכי התשובה שהתווה אותם הרמב"ם בהלכותיו (פרק ב' מהלכות תשובה), ועשייתם אומתה על ידי פיקוח רבני מוכר. ואמנם, כלל נקוט בידינו "לעולם תהא שמאל דוחה וימין מקרבת, לא כאלישע שדחפו לגחזי בשתי ידיו, ולא כיהושע בן פרחיה שדחפו ליש"ו בשתי ידיו" (סוטה מ"ז), ולא לסתום את הגולל בפני פושע שכזה לשוב בתשובה, כי דחייה בשתי ידיים יכולה להוביל לנזק גדול יותר (ונרחיב על כך בחוות הדעת הנרחבת), מכל מקום, יש תנאי סף שבלעדיהם אין מקום לימין לקרב.

ובתמצית תנאי הסף, בכלל דרכי התשובה לפשעים שכאלה הם כלהלן: עבירות שבין אדם לחברו אין יום הכיפורים מכפר עד שירצה את מי שפגע בו, ועליו לפייס את כל מי שפגע בו. בכלל הריצוי הוא שככל שחייב 'השב' לנפגע ממון שהושת עליו על ידי ערכאה מוסמכת, עליו לשלמו לו, וכל זמן שלא שולם או נתפייס עם הנפגע, ואין בכל מעשה התשובה שיעשה כדי לכפר לו על עוונותיו.

וידוי ברבים בעל פה ובכתב לאמור: חטאתי, עוויתי, פשעתי, הכשלתי רבים במעשיי, השתמשתי באמון התורני שנתנו לי הנפגעים לעשות בהם פשעים מיניים חמורים וכו', ניצלתי איצטלא דרבנן לעבור את עבירותיי, וחיללתי את שם השי"ת באופן נורא ביותר.

*ינהיג עצמו בשפלות רוח ביותר, ולא בזחיחות הדעת, וישנה את כל אורחות חייו, וכלשון הרמב"ם: "מדרכי התשובה להיות השב צועק תמיד לפני השם בבכי ובתחנונים, ועושה צדקה כפי כוחו, ומתרחק הרבה מן הדבר שחטא בו, ומשנה שמו כלומר אני אחר ואיני אותו האיש שעשה אותן המעשים. ומשנה מעשיו כולן לטובה ולדרך ישרה".

*יגלה ממקומו כלשון הרמב"ם: "וגולה ממקומו, שגלות מכפרת עוון מפני שגורמת לו להיכנע ולהיות עניו ושפל רוח".

*יסיר מעל עצמו כל סממן רבני ותורני שלא יבוא להכשיל שוב אחרים במעשיו, ובכלל זה לגלח את זקנו, ולא יעטה על עצמו לבוש רבני כל שהוא. וזה לשון הרמב"ם הלכות תלמוד תורה פ"ד ה"א ובשולחן ערוך יו"ד הלכות תלמוד תורה סימן רמו סעיף ח: "וכן הרב שאינו הולך בדרך טובה אע"פ שחכם גדול הוא וכל העם צריכין לו אין מתלמדין ממנו עד שובו למוטב, שנאמר כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה' צבאות הוא", ויעויין בצורך לגדור פירצה שכזו בתגובתו החמורה של רב יהודה במעשה המובא במועד קטן יז ע"א.

*לא ינהיג את עצמו ברבנות בשום אופן וצורה שהיא. לא ילמד שיעור תורה כל שהוא. לא יתן עצות או תשובות בכל עניין לאף אדם, ואם יהיה מי שיפנה אליו לקבל את עצותיו, ישיב לו "איני ראוי לזה כלל, ולא הייתי ראוי לזה מעולם, ורק הטעיתי אחרים בעצותיי".

אלו הם תמצית דרכי התשובה שלדעתנו על השב לעשות בטרם תורשה קהילה כל שהיא לקבל לתוכה את מי שחטא בפשעים המתוארים לעיל.לשומעים ינעם ועליהם תבוא ברכת טוב, השי"ת יגדור פרצות ישראל ויסיר מכשול מדרך עמנו, ויביא גאולה לבני בניהם, במהרה בימינו, אכי"ר.נשוב ונדגיש, שאין האמור מתייחס למקרה מסוים אלא למאפיינים המתוארים לעיל.

באנו על החתום חברי בית הדין הגדול: הרב אליעזר איגרא. הרב שלמה שפירא. הרב ציון לוז.