סימון ומואיז הקטן הם האחים שמעון ומשה יאיר, ירושלמים מלידה וצאצאים למשפחות פרסיות שעלו לארץ בתחילת המאה ה-19. השניים התפרסמו בשירו האייקוני של יוסי בנאי "אני וסימון ומואיז הקטן", המתאר את הילדות הירושלמית והחברות הקרובה בינהם.

אמש (שלישי) שמעון יאיר הלך לעולמו בגיל 92, הלוויתו התקיימה בהר המנוחות בירושלים.

סימון נולד בשנת 1932 בירושלים, בן בכור להוריו יעקב וריינה יאיר. פחות משנה לאחר מכן, נולד משה אחיו הקטן, שנודע בשם מואיז. סימון גדל להיות כלכלן איש ציבור ידוע במפלגת העבודה ופעיל בהסתדרות.

הפזמון שכתב יוסי בנאי והלחין חבן יובל ב-1980, הוא אחד השירים המזוהים ביותר עם בנאי. השיר מתאר את חוויות הילדות של בנאי הצעיר בשכונה מחנה יהודה הירושלמית, לצד שני חברים הטובים- האחים סימון ומואיז הקטן.

יוסי בנאי במחנה יהודה (צילום: יוסי זמיר/פלאש 90)

השלישיה הכירה בשכונת נחלאות; יוסי בנאי גר במחנה יהודה והאחים יאיר בזכרון טוביה. סימון ומואיז למדו באותה כיתה בתלמוד תורה "מזרחי", ובנאי למד באליאנס, אך בתי הספר השונים לא מנעו מהם להפוך לחברים טובים מאוד.

יוסף בן ניסן, בן כיתתם, סיפר כי שמעון הבכור היה מבוגר ממואיז בשנה וחודשיים בלבד, והם נשלחו ללמוד יחד באותה הכיתה כדי שיוכלו לחלוק את הציוד ולקנות תיק אחד, קלמר אחד, ומחברת אחת.

השיר מתאר את ההווי של אותם ימים בשנות ה-30 וה-40; את המשחקים ששיחקו, ומוזכרים גם קולנוע רקס (ששכן ברחוב שלומציון המלכה של היום), ועץ התות המוכר מ"גן התות" המפורסם בנחלאות.

השיר הנוסטלגי והתמים הפך לפופולרי במיוחד, ובשנת 2002 יצא מופע שלם של יוסי בנאי הנושא את שם השיר.

צפו בשיר אני וסימון ומואיז הקטן

מילים:

ולפעמים כשאני כך לבדי
אני חוזר לסמטאות ילדותי
אל נעורי שנעלמו עם השנים
לחברים שלי ההם הישנים
אני חוזר אל הצבעים והקולות
אל העיניים התמימות והגדולות

אני חוזר אל השכונה אל עץ התות
אל עפיפון אדום אדום קשור לחוט
היינו ילדים וזה היה מזמן
אני וסימון ומואיז הקטן
אני זוכר קולנוע רקס ביומיות
ומרחוק פעמונים של כנסיות
ואיך רדפנו על גגות אחרי יונים
לעוף איתן רצינו עד לעננים

ובגן השעשועים על נדנדות
נשבענו אמונים לכל הילדות
שיחקנו סמל וסוס ארוך וראשיות
המלחמות היו אז לא אמיתיות
היינו ילדים וזה היה מזמן
אני וסימון ומואיז הקטן

בנעלי שבת עם כובע של בארט
ובעברית יפה עם עין ועם חית
דהרנו על ענן עשוי מכריות
ובאקדח פקקים הטבענו אוניות
הייתי טרזן , וסימון ארול פליןו
מואיז הקטן קפץ כמו גונגה דין
ובלילות החורף הקרים מאוד
היינו מתכסים בכל החלומות

היינו ילדים וזה היה מזמן
אני וסימון ומואיז הקטן
עברו שנים מאז עכשיו העיר גדולה
מסימון לא שומעים אפילו לא מילה
ומואיז הקטן לאן הוא נעלם
וגם קולנוע רקס כבר לא קיים

אבל אני כשאני כך לבדי
אני חוזר לסמטאות ילדותי
אל נעורי שנעלמו עם השנים
לחברים שלי ההם הישנים

היינו ילדים וזה היה מזמן
אני וסימון ומואיז הקטן.