קצרים לסופ"ש: מחשבות על חדשות השבוע
כל השבוע אנחנו קוראים את החדשות, ולקראת שבת מוסיף לנו אור יזרעאלי תובנות משלו על האירועים המרכזיים. והשבוע: דוד הנחלוואי, יום הזכרון, פטירתו של אסי דיין וביזוי זכר השואה
יאללה יא דוד
אמור לי איך אתה אומר: דוד הנחלאי או דוד הנחלאווי ואומר לך את השנתון שלך. זה כמו ההבדל בין אלו שאומרים אוֹלְמֱרְט לאלו האומרים אוּלמַרְט. יש שמועה שאנשי הנחלאי שותים גם עראק זחלאי..
דוד הכי טוב
כל הסיפור עם דוד הנחלאי או הנחלאווי, בחרו לכם, נראה כאירוע מתגלגל שיצא מרשלנות באחד משדרות דובר צה"ל, או שמא המפקדים. הצבא נבהל מהחשיפה התקשורתית של הסרטון בערוץ 10 בו חייל נחל נראה פועל באגרסיביות כנגד אוכלוסייה ערבית והוא מיהר להגיד שהחייל נענש. כך חזר המג"ד, או דובר צה"ל לשגרתו כשחשב שהאירוע נשכח. הוא לא צפה את המחאה העממית שתפרוץ דרך הרשת. ואז פרסם דובר צה"ל כתגובה למחאה שהחייל נענש בכלל בגלל מקרי אלימות קודמים בתוך הפלוגה. עכשיו מעניין להבין אם מראש זה מה שהיה ודובר צה"ל השתמש בהדחת הלוחם כאצטלה להתנקות מהסרטון, או שסיפור האלימות בפלוגה הצטרף לסרטון כדי להעניש את דוד שלנו. בכל מקרה האמינות נפגעה פעמיים, פעם בזניחת החייל במה שנקרא תופעת הש.ג, ופעם שנייה שיש דיסאינפורמציה ואנו לא יודעים למי נאמין להודעה הראשונה או השנייה. ולבסוף אותו מ"מ ואותם חילי פלוגה יצטרכו כנראה לסבול את דוד האלים (כך על פי הפרסומים) רק בגלל שהפרשה יצאה בכזה עיוות.
די ל___ ! (נא השלם את המילה הנכונה)
סיפור דוד הנחלאווי מצטרף למה שכתבתי בשבוע שעבר על יצהר. המצב בו ישראל נמצאת של "לא להקיא ולא לבלוע" ביהודה ושומרון, יוצר מציאות מורכבת. במציאות זו יש סבל של בני אדם בשני צידי המתרס. צד המתנחלים ובצד הפלסטיני והנה יש גם צד שלישי החייל שמשום מה נמצא בתווך ולא כשליחם של המתנחלים בתוך שאר תושבי מדינת ישראל. ומכאן מתוך המציאות הזו קל להגיד ישר כיבוש, או סיפוח, כל אחד כפי ראות עיניו, ולא להבין שכנראה המציאות המורכבת הזו תלווה אותנו כנראה עוד זמן ממושך וזה עדיף מהפצצות על כל חלקי הארץ, או הסתבכות דמוגרפית, בינלאומית ומשילותית שעוד לא הכנו את הקרקע ליישומה. לכן צריך להיערך ולהתמודד עם המצב הבלתי אפשרי הזה עוד זמן ממושך- עד שיבוא אליהו, או פתרון אמיץ ויצירתי אחר. ועוד לא דיברנו על זה שהיום הכל מצולם- תשאלו את ביבי…
על התג בסוף נשלם מחיר
על האבן הבאה שתיזרק על המשפחה התמימה הבאה ואולי על אדל ביטון הבאה, אולי אנשי תג מחיר יהיו חתומים עליה. על התארגנות הטרור הבאה דווקא ביישובים ערבים ישראלים, אולי אנשי תג מחיר יזקפו לזכותם. אולי רק על האונס על הרקע הלאומני, או השחתת רכוש. נכון הטרור והפגיעה הייתה שם לפני זה, אך חבר'ה אלה נהנים להסתובב עם גפרורים ליד חביות בנזין. היחסים גם ככה מלאי משקעים ושבריריים אז יאללה עוד מעט ל"ג בעומר בואו נצית מדורה. וזה רק טיעון משני לפגיעה בחפים מפשע, ולהרס הרכוש של אותה קבוצה אנרכיסטית שפוגעת בבני אדם. כבר אמר הרב צבי יהודה קוק אין לנו עסק עם מוסטפה, או מוחמד אלא המאבק הוא לאומי. והם כשרוממות הלאומיות בגרונם הולכים ונלחמים במוסטפה ומוחמד שלרוב לא עשו להם כלום.
אסי דיין
סיפור משפחת דיין עד למותו הטרגי של אסי הוא סיפור השמאל הישראלי. התחלה ב- אנו באנו ארצה אל נהלל- של שמואל ודבורה דיין. אנשים שציונות ומעט סוציאליזם מפעמת בתוכם, כשהציונות מובילה בראש. צדקת הדרך, אדמה אדמתי עבודת כפיים השומר וכ"ו. ההמשך המפואר של משה דיין בהגנה על הארץ ובאמונה במדינת ישראל והובלת המדינה הצעירה עד לסיאוב השלטוני, הוללות מינית וארכאולוגית. והמשך בבנים רות ואסי, בני האצולה שפתחו בביקורת על הדור הקודם עד לשנאה ממש ושנאה גדולה יותר לבגין והימין המשיחי שגזלו את המדינה תחת ידם של בני המלוכה. השנאה העצמית הרדיקלית של רות, יחד עם אומנות מעצבת ישראליות של אסי ומנגנון ההרס העצמי שלו, באים לידי ביטוי ברבים ממחוזות השמאל. הסרט האחרון שתכנן אסי היה על מאיר הר ציון, מה שמסמל על געגועי העבר של השמאל על אף הביקורת על אותו עבר, משולבים בשנאה יוקדת לאוחזי המושכות דהיום.
שואה שלנו
סרטון האימים של אותה פרחה אומנותית מטעם עצמה הוא רק קצה קרחון שצץ לו לפתע. שואת העם היהודי עומדת בזמן האחרון בשוליים במתקפה חסרת תקדים. והשולים מתרחבים וכמעט שחודרים לקונצנזוס. מי לא תוקף אותה? מקיצונים מזרחיים שמוחים על קיפוח ונהנים לחבוט בה כאילו היא זו שגרמה וגורמת לפערים והיא נחלת האשכנזים בלבד ועד הזויי השמאל הקיצוני שנהנים ליצור גזרה שווה בין הנאציזם למדינת ישראל בייחס לפליטים או לנעשה בשטחים. כל זה נשאב לתרבות דמוית האוונגרד בו ככול שאני יותר בוטה, בעיקר מינית ומקעקע את הסמלים היותר חשובים של המדינה אני יותר פורץ דרך וחשוב בעיני עצמי ובעיני קבוצת אליטה תרבותית מטעם עצמה (עוד תמצא עצמה אותה מנוולת מתראיינת אצל קובי מידן, אילנה דיין או אחרים ברבות הימים על איך היא פרצה דרך במין התפעלות אידיוטית). היותה של השואה זוועה חד פעמית בהיסטוריה בהיקף ובשיטתיות ההשמדה נדחקת הצידה. נגיד יחד תודה שהנאצים הגיעו רק לחלק קטן של יהודי המזרח, כי מבחינתם לא היה הבדל ויהודי היה יהודי לכן גורלם היה זהה. השואה היא רשע אנושי אוניברסאלי, אך קודם כל היא גורל משותף לכלל היהודים ואל תגידו כבן הרשע לכם ולא לו.
ועוד דבר
בעניין חול המועד הציוני או בין הכסה לעשור הישראלי. אצלנו יום הזיכרון לחללי צה"ל מקבל קדושה ויוקרה רבה יותר מיום הזיכרון לשואה ולגבורה. גם בעניין הטקסי והסמלי שיש צפירה גם בערב וטקסים רבי רושם וגם בקרב הציבור שמרגיש יותר קרבה ליום הזיכרון. האמת היא שעם כל חשיבותו של יום הזיכרון יום השואה מבחינה יהודית, ציונית ואנושית חשוב הרבה יותר מיום הזיכרון.
דבר כזה עוד לא קרה לי
הזמנתי לפאנל מספר חברי כנסת וכרגיל תאמתי עם הדוברים מי יהיה בפאנל. קורה לא אחת שמגיע חבר הכנסת והוא לא בדיוק מעודכן בתוך הלו"ז העמוס שלו ופעמים הוא רץ בין ראיון לפאנל וכך יוצא שהם שואלים עם מי הם בפאנל ומה הנושא. הפעם אחד הח"כים מאחת הסיעות החרדיות שאל אותי, מניתי את שמות המשתתפים ואז נקבתי בשמה של חברת כנסת מיש עתיד. "מי זאת?" שאל אותי הח"כ. אמרתי מיד שהיא חברת כנסת וחשבתי שאז הוא ייזכר ואולי סתם לא שמע אותי טוב. "מאיזו מפלגה?" הוא המשיך לשאול. "יש עתיד", עניתי בתמיהה. כדאי לפעמים להזכיר לחברי הכנסת עם מי הם חבריהם למליאה.
ללא קשר אקטואלי
בצעירותנו כולנו שיחקנו במונופול של קודקוד, כן זה עם דיזנגוף בתל אביב, אילת, באר שבע וחיפה. קנינו בתים ובתי מלון משל היינו דנקנר. לכולם אותו משחק כמעט ולא היו מתחרים, אני חושב שהיה להם מונופול על המונופול.
מי הוא האדם?
לאדם אין טבע, אלא היסטוריה… אין האדם דבר או חפץ אלא דרמה.. חייו הם משהו בו חייבים לבחור, אותו חייבים ליצור. האדם אינו אלא בחירה ויצירה זו. כל אדם הוא המחבר- סופר של עצמו, ולמרות שהוא יכול לבחור בין היותו סופר מקורי או סתם חקיין, אין הוא יכול לברוח מבחירה… הוא נידון לחופש. (חוזה אורטגה אי- גאסט. תרגם יעקב גולומב)
שאלת השבוע
גם אתם הסתדרתם בלי מילה על המשא ומתן המדיני?
מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו