דמוקרטיה ואור: מסע מיוחד ברחבי הכנסת לכבוד חנוכה

משכן הכנסת ידוע לא רק בגלל היותו המוקד הפוליטי המרכזי של מדינת ישראל שקובע את החיים של כל האזרחים ומהווה כר פורה לוויכוחים חריפים אלא גם בתור מרכז אומנות, שמפוזר בכל רחבי הבניין.

רבים מיצירות האומנות נתרמו מכל רחבי העולם וחלק יוצר באופן מיוחד על מנת לעטר את הקירות הכנסת, ובין היתר אפשר למצוא מוטיבים אומנותיים הקשורים לחנוכה – וברחבי המשכן פזורים חנוכיות ומנורות רבים.

מליאת הכנסת

צורת הישיבה באולם המליאה מעוצב כמו חנוכיה, כאשר השורות של השולחנות יוצרות את את הקנים ואת הבסיס, ושולחן הממשלה במרכז האולם, הוא השמש.

טרקלין שאגאל

אולם הטקסים של הכנסת מעוטר ביצירות מעשי ידיו של האומן היהודי מארק שאגאל, שהוכנו במיוחד לטובת בית המחוקקים הישראלי.

על שטיחי הקיר המכונים "גובלנים", המנורה מופיעה פעמיים, וכן על מרכז קיר הפסיפס הייחודי הוא מופיע גם, כאשר סביב הנרות משובצים זכוכית שמייצרות אפקט של אורות מנצנצים.

מנורת "שבעת המינים"

את היצירה יצר האומן אליעזר וייסהוף, יליד ירושלים שנולד בשנת 1938. בסיס המנורה הוא גזע של עץ זית, והוא מסמל את השורשיות העמוקה של העם בארצו. אף שהגזע נגדע, שבעת המינים שהתברכה בהם ארץ ישראל, על פי הפסוק "אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן אֶרֶץ זֵית שֶׁמֶן וּדְבָשׁ" (דברים ח', 8), היצוקים ארד, שכמו צומחים ממנו, מסמלים את צמיחתו המתחדשת של עם ישראל בארצו.

את המנורה העניקה לכנסת הקרן הקיימת לישראל בשנת 1999, לציון 50 שנה לישיבת הכנסת הראשונה. ​

מנורת שבעה קנים

בכניסה לאגף קדמה, מחוץ לבניין מוצבת מנורת שבעה קנים, פרי יצירתו של האומן דוד צאבי. המנורה עשויה ברונזה ומעוטרת בעיטורים המדמים את מנורת המקדש. היא הוענקה לכנסת על ידי הקהילה היהודית בארגנטינה.

מסופר כי לאחר שיו"ר הכנסת הראשון יוסף שפרינצק שב מביקורו הראשון וההיסטורי בארגנטינה, שהלהיב את עשרות אלפי היהודים שליוו אותו במסעו, החליט א​רגון בני ברית ארגנטינה לפתוח במגבית מיוחדת, שמטרתה ליצור מחדש את מנורת המקדש, שנבזזה על ידי הרומאים, כדי שתוצב בבית הפרלמנט העברי החדש ששכן אז בבית פרומין, במרכז ירושלים.

המנורה ​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​ברחבה ממול הבניין

המנורה היא פרי יצירתו של הפסל היהודי יליד גרמניה שחי בבריטניה, בנו אלקן​ (1877–1960). המנורה, שגובהה 4.3 מטרים ומשקלה ארבע טונות, יצוקה ברונזה ומזכירה בצורתה את מנורת בית המקדש. נושאה המרכזי הוא המאבקים הרוחניים של עם ישראל, ומופיע עליה תבליט של הפסוק "לֹא בְחַיִל וְלֹא בְכֹחַ כִּי אִם-בְּרוּחִי אָמַר ה' צְבָאוֹת" (זכריה ד', 6).

את הרעיון להעניק פסל של המנורה לכנסת הגה בשנת 1950 הלורד אדווין סמואל, בנו של הנציב העליון הבריטי הראשון הרברט סמואל. הוא פנה לפסל בנו אלקן, ואלקן החל ליצור את המנורה עוד לפני שהוחלט מי יממן את העבודה. הכסף נאסף מאז עד שנת 1955, ועם התורמים נמנו חברי הפרלמנט הבריטי מכל המפלגות, אזרחים פרטיים, בנקים ותאגידי תעשייה. המנורה ניתנה לכנסת כשי מאת חברי מפלגת הלייבור הבריטית לקראת יום העצמאות השמיני של מדינת ישראל.

בתחילה היא הועמדה בכיכר במרכז ירושלים ליד בית פרומין, משכנה הארעי של הכנסת, ולקראת חנוכת משכן הכנסת בגבעת רם היא הועתקה משם למקומה הנוכחי. אף על פי שהאומן ביקש להציבה בתוך משכן הכנסת הקבוע כשזה ייבנה ואף הציע להתקין תאורה עילית מיוחדת שתאיר את התבליטים שעליה, ואף על פי שהרב הראשי לישראל יצחק הלוי הרצוג פסק שמותר להכניס את המנורה למשכן למרות הדמויות והצלמים שעליה – הוחלט להציבה בחוץ, כדי שהמוני המבקרים יוכלו לראותה וליהנות מיופייה.

חנוכיית הכנסת

חנוכייה כסף שנתרמה למשכן הכנסת מתנת משפחת "הצורפים" – יוסף צדוק ובניו בשנת 1985, ובו נעשה שימוש באירועי חנוכה שנערכים לעיתים בכנסת

אחרון חביב הוא פסל של המנורה שהגיע על ידי תורם משוודיה, אך לא ברור לחלוטין מהיכן הגיע ובאיזה שנה. היצירה עצמה מוצבת בכניסת הח"כים של המשכן.