הרב רוזן נגד 'רבני הקו': יש הזדמנות לעשות שינויים בחוקי דת ומדינה

תזזית חקיקת דת ומדינה

מה משותף למושגים הבאים: זוגיות, הפרטת כשרות, אימוץ, גיור, פונדקאות, רב ראשי, ועדת שמיטה, בלניות ומוהלים. נחשתם, כמובן לאחר שהצצתם בכותרת המאמר: שטפון חוקי דת ומדינה, וזו איננה הרשימה המלאה. מה קרה? איזו רוח יהודית חמימה שורה על ח"כינו? למען האמת, חלק מתיקוני החקיקה הם לרוחי, ואין זו המסגרת להכנס לפרטים, ומן הסתם עוד נשנה פרק זה. התייחסותי הפעם היא כוללנית, כלפי הבולמוס וכלפי יזמי החקיקה מחד והנושפים מן העורף, מאידך גיסא.

אש צולבת

הנושא הפך לפולמוס במחנה הדתי-לאומי. מונחת לפני חוברת אנונימית (מטעם 'מרכז ליב"ה', שגם האורקל גוגל לא מזהה אותו. ניכר בבירור, בתוכן ובסגנון, שהיא פרי 'ישיבות הקו', המעדיף לנטות קו בעילום שם ולהתחזות כ'כולי עלמא'). שם הקונטרס "הציונות הדתית בעידן של חקיקה אקטיבית", ותוכו רצוף מתקפה רבתי על 'הבית היהודי', מבלי לנקוב בשמה של מפלגה זו. אנונימוס נגד אנונימוס. המחברת כוללת אי-דיוקים רבים וחצאי אמיתות, 'הַבְהָלות' וחזות שחורה ('ספרי יוחסין', פילוג העם, הרס הרבנות, המשפחה, העם).

כאמור, בדבר אחד אני מסכים עם קו הבקורת האנטי-חקיקתית; חפזון ובהילות-יתר. גם אם יש מיקטעי חוק הדורשים עדכון ושיפור, ואפילו נסיגה וריכוך, לא ראוי להכנס למרטון חקיקתי. נקודת הסניגוריה על 'הבית היהודי' היא שיזמות אלו אינן מתוך ה'בית', אלא נובעות מפרץ חקיקתי של ח"כים וח"כיות מחוץ ל'בית' (רובם משוייכים לציונות הדתית), ובראשם אלעזר שטרן. הלה אחוז תזזית-מלחמה בהסדרי דת ומדינה, אולי כדי לאזן את ראש 'תנועתו' אחוזת תזזית-שלום. ה'בית היהודי' נגרר מתנודד בעל כרחו, ונאלץ להזדקק ל'בליץ' החקיקתי.

בדיעבד היגררות זו מצמיחה, ותצמיח, לא מעט שינויים אשר, כאמור, אני שלם עמם ואף דוגל בהם. אם הציונות הדתית הפרלמנטרית מאותגרת לסוגיות אלו ע"י ממריצים מבחוץ, זו הזדמנות מתאימה לעדכן פרשות מסויימות בחוקי דת ומדינה, גם אם עסקני המיגזר החרדי ורבניו זועקים גוואלד, ובעקבותיהם גם קבוצת-קו חרד"לית, מכובדת אך טועה בתפיסת יסוד, וכדלהלן.

שבחי הדיעבד

מילת מפתח בפי דוברי הקו הבקורתי היא אמונה ותקוה כי החקיקה היהודית בישראל צריכה להיות על ברכי 'הלכת הלכתחילה', המהודרת. הם מטיפים לטהרת חקיקה והסדרי דת ומדינה ללא פשרות וללא השענות על דעות הלכתיות מקילות ו'מתחשבות'. למשל, אפשרות לכשרות סוג ב' למסעדות הפתוחות בשבת באתרי תיירות, או הסדרי רישום זוגיות למנועי חיתון דתי, או מתן סמכות גיור לרבני ערים ראויים וכד'. גם אם שאיפת הלכתחילה היא נחשקת ולגיטימית, היא איננה יכולה להיות חזות הכל והכלל. ולנאמני אסכולת ה'לכתחילה' אזכיר כי 'היתר המכירה' בשמיטה, הרחוק ממדרגת ה'לכתחילה', נתמך והועצם ע"י… הראי"ה קוק, מאור הקו ונשמת אפה של אסכולה זו.

אינני דוגל ב'אמנות חברתיות' המכריזות על פשרה דתית-חילונית כאידאולוגיה. אבל אני תומך בגישה ריאלית שאיננה קו 'הכל או לא כלום'. הבעתי עמדה זו בעבר בהקשרי חקיקה שונים, כולל בסוגיית השבת (שהיא 'ערוגתי' בעיקר במכון 'צומת' קרוב ל-40 שנה), סוגיא אשר משום מה נעלמה מהבולמוס-פולמוס העכשווי. ושתי הערות רלבנטיות בפי בסוגיית חקיקת השבת;

הלכות קואליציה: מורי ורבי בהשקפת העולם התורנית, לפסיקה המסתגלת גם למציאות פוליטית וחברתית, הוא הרב שאול ישראלי זצ"ל, המכונה בפי 'שר תורה ומדינה'. בשנת תש"כ (60) פרסם מאמר נוקב בשם מאד עקרוני: "הלכות קואליציה" (נדפס בספרו עמוד-הימיני סי' יא) בעקבות חוק השבת שהוכשל ע"י המפלגות החרדיות בשל הוצאת העיר חיפה מחוץ לתחום איסור תחבורה ציבורית בשבת. "איך ניתן לגיטימציה לחילולי שבת?" – הזדעקו תופסי הקו התורני של 'הכל או לא כלום'. בבירור הלכתי מקיף סיכם הרב ישראלי כי מותר וראוי 'לחטוף מה שיש' גם במחיר התפשרות הכרחית, "וקבלת חוק השבת גם בצורתו המקוטעת יהא הישג גדול ליהדות הדתית בארץ". הוא הוסיף שיש גם בחקיקה קטועה קידוש השם ולא חילולו, חלילה.

לשר הכלכלה: "זכור את יום השבת"

בשלהי הדברים אמתח בקורת על שר הכלכלה, יו"ר 'הבית' נפתלי בנט, הממונה על חוק שעות העבודה והמנוחה. במסגרת תפקידו יכול היה להדק את חגורת השבת, במסחר, בתעשייה ובשירותים הציבוריים. מתאים לו לשווק את השבת כאתגר חברתי ותרבותי, ביחד עם ה'אחים' לפיד ופירון. והנה תחת אפו הרשתה לעצמה עיריית ת"א, זה עתה, לחוקק חוק עזר אנטי-חוקי הכולל רשימה של כמאה(!) בתי עסק המורשים לסחור בשבת (נחשתם! אלו בתי העסק שהיו פתוחים עד כה בלתי-חוקית, כפסיקת הבג"צ). תמהני האם הנושא מענין אותו? (פניות מכון 'צומת' אליו בסוגיית היתרי עבודה בשבת כלל לא נענו).

==

המאמר נכתב במוצאי ז' דפסח ויפורסם בעלון שבת בשבתו.