עולם מוזר
על אף ש"עולם מוזר" הוא הכישלון הקופתי הקשה ביותר של דיסני מזה עשרים שנה, לא מדובר בסרט החלש ביותר של דיסני מהשנים האחרונות: הוא מוציא את הצופים להרפתקה בטעם של פעם, עם התאמות לפי צו השעה. הוא לא הסרט שיחזיר את האולפנים לגדולתם, אבל הוא מהנה ומלא רוח טובה – ולא מגיע לו להחזיק בשיא המפוקפק שאליו הגיע.
גם ביחס לעידן הסטרימינג, שמלווה בדעיכה עגומה של מסך הכסף, הסרט החדש של דיסני הוא כישלון קופתי חרוץ. הכותרות בשבועות האחרונים הכתירו את עולם מוזר בתור הסרט הכושל ביותר של דיסני מזה עשרים שנה: ההכנסות שלו נמוכות אפילו משל כוכב המטמון, שהביא על דיסני בתחילת שנות האלפיים את אחת המהלומות הקשות שחוותה בתולדותיה.
ההשוואה לכוכב המטמון – הנשכח שלא־בצדק – לא מחמיאה לעולם מוזר, כיוון שהוא נופל ממנו בחדשנות היצירתית ובהישגים הטכניים; אבל אין ספק, במיוחד לאור היבול של דיסני מהשנים האחרונות, שלא מגיע לו להחזיק בשיא המפוקפק שאליו הגיע.
תקציר העלילה
במוקד הסרט עומדים שלושה דורות של משפחת קלייד: אית'ן הוא מתבגר עם נטייה הרפתקנית; אביו סרצ'ר הוא בעל חווה לגידול צמח פלאי שמספק חשמל לכל הממלכה, שאותו גילה בעצמו; וייגר, אביו של סרצ'ר, הוא מגלה ארצות נודע שנעלם לפני שנים במסעו אל מעבר לאופק.
יום אחד מתגלה שנזק כלשהו במעמקי האדמה מחליש את שורשיו של צמח החשמל, וסרצ'ר מגויס למשלחת מחקר למציאת מקור הפגיעה. לחרדתו, הוא מגלה כי גם אית'ן השתחל לצוות המשלחת.
במסע נקלע הצוות לעולם דמיוני ששם הסרט בהחלט הולם אותו, והוא מלא נופים, צמחים ויצורים ביזאריים למדי. על חברי המשלחת מוטל לפלס דרך בעולם הלא־מוכר, ולהתגונן מפני האיום שמרחף מעל ממלכתם. בדרך, סרצ'ר מגלה שאית'ן ירש דווקא את האופי של סבו, ועליו ללמוד להתמודד עם פער הדורות שמרחיק ממנו את בנו.
אנימציה מרשימה כמיטב המסורת
האנימציה, במיוחד הנופים הפלאיים שהגיבורים עוברים במסעם, מרשימה ביותר. העולם שדיסני מגישה לצופים בעולם מוזר גדוש בפרטים דמיוניים ומופלאים כמיטב המסורת של האולפנים.
עם זאת, קשה להגיד שהיא מחפה על הכתיבה הדלה והמגושמת בסרט, שסובל ממידה לא מבוטלת של פשטנות. הדיאלוגים לעתים קרובות מפורשים עד גיחוך, ומשאירים מעט מאוד מקום להתרחשות דרמטית ממשית בין הדמויות.
בסצנה מרכזית שנועדה להציג משבר בין־אישי אחת הדמויות מכריזה על המשבר, ובתוך דקות ספורות חברתה מספקת רשימה קלינית כמעט של מניעיה ומכשוליה הפסיכולוגיים; המתח הדרמטי מתאדה, ולשתיים לא נותר מה ללמוד או לומר בעניין, והבעיה הזו חוזרת על עצמה לאורך הסרט.
יותר מדי פוליטיקלי קורקט
קושי נוסף שהועמס על התסריט הוא המחויבות לערכים התקינים והמעודכנים ביותר: הסרט עוסק במישרין במשבר האקלים, אחד מגיבורי הסרט הוא הומו מוצהר, יש בו ייצוג מקיף של מוצאים שונים, ואפילו כלבם של הקליידים סובל ממוגבלות פיזית. ההתעקשות על עמידה בסעיפים רבים כל כך בסרט אחד גורם לכולם יחד להרגיש כמו הצהרה חלולה, יותר מאשר אלמנטים אורגניים עלילתית.
כוחו של הסרט בכך שהוא מציג הרפתקה עליזה וקלילה עם פסקול שמחמיא לה (וגורם לסרט להרגיש לפרקים כמו מתקן בדיסנילנד). היציאה למשלחת בספינת אוויר, הירידה למעמקי האדמה, הטכנולוגיה הדמיונית ויצר החקרנות כולם משווים לסרט אווירה ז'ול וורנית מבורכת.
הקצב הגבוה של עולם מוזר שומר עליו מלשעמם, וכאשר מתמקדים בעולם שסובב את הדמויות וברוח הטובה ששורה על הסרט – קל ליהנות. כל אלה לא מתכנסים לכדי סרט מעולה, אבל בהחלט מהנה. לא נראה הוגן שמבין אחיו הבינוניים מהשנים האחרונות (לוקה, ריה והדרקון האחרון, ושנות אור עולים על הדעת, ולא רק הם) דווקא עולם מוזר הוא שעולה לדיסני במחיר כבד כל כך.
הסרט, ששואב השראה מסיפורי ההרפתקה שפורסמו בעבר במגזינים זולים, מצליח לשחזר את התחושה שהם משרים: עולם מוזר יוצא למסע בטעם של פעם, עם התאמות לפי צו השעה. כמו בסיפורי הרפתקאות ישנים, הפרטים בו נופלים בחשיבותם מהאתרים ומהמראות שהוא מזמן לצופים, ומרוח ההרפתקה שמאפיינת אותו.
למי שמחפש סרט לצאת אליו עם כל המשפחה בימים אלה, עולם מוזר הוא בחירה מצוינת.
עוד סיבה שלא ליצפות בסרט תודה