לפני כמה ימים נחשפתי כמו רבים ל'מבצע החסד' של חברי הכנסת מהבית היהודי. בעוד אחד ממסעות היח"צ, צולמו הללו 'עובדים קשה', בחלוקת קופסאות רסק עגבניות, שמן וחמוצים למשפחות נזקקות באווירת 'קמחא דפסחא' השוטף את הארץ בימים אלו. יש להודות שמדובר בעניין מקובל. מן סוג של 'ירידה אל העם' ממרום העשיה הפוליטית. לא הייתי רואה בכך פסול, אילולא היה מדובר בדוגמה הקלאסית של בעל מכה, הטורח לקנות לאשתו האומללה פרח ליום נישואים.

ההסכם הקואליציוני של 'הבית היהודי', היה כרוך בעסקה מפוקפקת. הללו נתנו ידם לקיצוץ עמוק בקצבאות הילדים וקיצוץ בתקצוב הישיבות, תמורת כשמונה מאות מיליוני שקלים, במה שמכונה 'כספים קואליציוניים'. 'כספים קואליציוניים', לא מתגלגלים ישירות לכיסה של המפלגה שזכתה בהם. הקואליציה שהיא רוב בכנסת ובוועדת הכספים, דואגת 'לצבוע' את הכסף בהתאם למקורביה. כך בכנסת הקודמת הועברו מאות מיליונים לתנועה הקיבוצית כחלק מהאתנן ששולם לאהוד ברק בכניסתו לקואליציה. בהעברת הכסף צוין שהכסף מיועד ליישובים שנמצאים באזורים מסוימים ונבנו לפני שנת 1963, וכו'.

ההטבה למקורבים היא חלק מיחסי גומלין, שבין המפלגה ל'גרעין הקשיח' של מצביעיה. במקרה זה נהגו בבית היהודי, כמו כולם. לקחו המון המון כסף, בתמורה להרעבת מאות אלפי ילדים. ועתה באצטלה של צדיקים, אורזים מזון למשפחות שנחמסו.

בנט ואריאל שולטים בתקציב

יש לזכור שקצבאות הילדים הם לא חסד. משפחות ברוכות ילדים מעשירות את אוצר המדינה בהון עתק, הנכנס דרך 'המס העקיף'. הם רוכשים יותר חלב ונעליים, משתמשים ביותר מים, על הכל הם משלמים מס על גבי מס, מע"מ, ארנונה, מס מעסיקים, המתגלגל מהמוצר הנרכש אל האוצר. משפחות ברוכות ילדים, הם גם של מי ששני ההורים עובדים וזקוקים לעוד 700 ₪ לחודש כאוויר לנשימה. האגדה, כאילו אנשים מרחיבים משפחה כדי להתפרנס מהקצבאות, היא מרושעת וחסרת בסיס. גם התירוץ כאילו זה בא לפגוע ב'ערבים', הוא ילדותי בעליל, וכי יעלה על הדעת, לבטל את מערכת החינוך ולזהם את האוויר רק כדי שנמות נבערי דעת ביחד עם הערבים?!

האתנן שקיבלו בבית היהודי, נועד למסע קניות מתוכנן. התפישה הרווחת שם היא, שכל דבר אפשר לקנות בכסף. רבנים וראשי ישיבות הודו לי, שטענותיי כנגד הניאו רפורמיות של ה'בית היהודי' מדוייקות, ובאותה נשימה פכרו את ידיהם באמירה: "אבל המצב הכלכלי". באופן הזה נלקחו בשבי הטובים שבטובים, שהובטח להם עוד גן ילדים, סיוע לכולל, או תמיכה בגרעין התורני. התמורה הנדרשת מכולם, היא ציות והלל לחבורת בנט, והשתקה מוחלטת של כל בקורת.

באופן הזה הוזהרו הרבנים שהגיעו לכינוס בגני התערוכה לפני כחודשיים. והם הגיעו ושתקו. מי שנחשד שיפתח את הפה נגד 'מסע החקיקה האנטי דתית' (כלשונו של ח"כ שטבון), הוזהר במפגיע שלא יגיע. שום ראש ישיבה לא הרשה לעצמו לסכן את מפעל חייו. בצנרת, הרבה כספים קואליציוניים – רק לממושמעים, רק לנכנעים, רק לאילמים. כסף שנלקח מבסיס התקציב של הישיבות, מוחזר עתה דרך ידם 'הנדיבה' עד זרא, של בנט ואורי אריאל.

הרב טאו אמר לא

אך השבוע נפל דבר. מסע הקניות וההשתקה של רבני הציונות הדתית, באמצעות האבסתם במיליונים, שנחמסו מקצבאות הילדים, נתקל בחומת ברזל מפתיעה. לאחד מתלמידי הרב טאו הוצעו ארבעים מיליון ש"ח, לטובת פעילות למען 'זהות יהודית'. כשהתלמיד שאל את רבו, הורה לו הרב טאו חד משמעית לא לקחת פרוטה מהבית היהודי. בנט שקד ושות' הגיבו בבהלה. הפעילו רבנים ומערכת של לחצים ואיומים כלפי אותו אחד שהוצע לו הכסף. איימו עליו: "אם לא תקח את הכסף, הכסף יעבור לקלדרון". תגובת הרב טאו: "שתקח קלדרון, הם לא רוצים לתת כסף ליהדות, הם רוצים לקנות אותנו, את שתיקתנו".

סביבתו של בנט מבינה שדרכו של הרב טאו, מחוררת את הבלון שהם מנפחים. הם פועלים לבודד אותו, להכפיש אותו, לתייג אותו, לגמד את כוחו, לקנות את תלמידיו ומקורביו. הם חייבים למחוק את כל כיסי ההתנגדות. בנט לא מסתיר, הוא בדרכו למרכז המפה הפוליטית, גם מבחינה דתית וגם מבחינה לאומית ('מפלגת ישראלים'). הוא רוצה ללכת לשם, כשהגרעין הקשיח של הציונות הדתית שבוי בידו. על פי יועציו הוא חייב למחוק כל אפשרות לאיום מצד הימין האידאולוגי. הוא עשה כבר העלה אחוז החסימה כדי להצמית את תקומה של אורי אריאל ועתה נפתח מסע הקניות של 'הציונות הדתית'; הישיבות, הרבנים, העלונים, העיתונים וערוצי האינטרנט המגזריים. המון כסף נשפך שם. אך רק במקום אחד, 'הכסף' נדחה במיאוס.

מדיניות של ירבעם

הפעולה של רכישת אידאולוגיה תמורת 'מתת', מחזירה אותנו לפרק י"ג בספר מלכים א'. ירבעם שהומלך על ידי נביא, מבקש לחזק את מלכותו באמצעות 'רפורמות דתיות', הנדרשות לקיום הממלכה. כל כיסי ההתנגדות נרכשים שם בכסף, קוראים לזה: 'כוהני הבמות'. כשמגיע הנביא מיהודה להוכיח את ירבעם וכוהני הבמות, מבין ירבעם את הנחיתות שלו ומבקש לרכוש את הנביא בארוחה טובה ו'במתת'.

הנביא מסרב נחרצות: "אם תיתן לי את חצי ביתך לא אבוא עימך, ולא אוכל לחם ולא אשתה מים במקום הזה" – המקום בו קונים את הכל, בארוחות, מינויים ובמתת. מסתבר שגם שם המאבק הזה נגמר בכניעתו של הנביא מיהודה. לא למלך, אלא לנביא אחר, נביא שנכנע ובקש שאחרים ילכו בדרכו. הוא מדבר על ליבו של הנביא מיהודה, משכנע אותו שזה יותר טוב שיאכל וישתה. ייתכן שטען בפניו שאם יאכל וישתה, המאבק שלו בעבודה זרה יהיה תקיף ועוצמתי יותר. הנביא נכשל באכילה, ונגזר דינו למוות בהכאת האריה.

זו התשובה לשאלה: כיצד שוררת שתיקה, כש'מנהיג הציונות הדתית' הכיר בקונסרבטיבים, שלא שמעתם מילה מההנהגה הרוחנית על אמירתו של השר אורבך: 'יש לשקול הרחבת התחבורה הציבורית בשבת'! אך מסתבר שבתוך מכירת החיסול האידאולוגי, נמצא מעט שמן טהור, הדוחה הרבה כסף מאוס והרבה מן החושך.

==

ד"ר מיכאל בן ארי הוא ח"כ לשעבר מטעם מפלגת עצמה לישראל.