תוצאות הבחירות האחרונות בהן גוש הימין ניצח באופן מוחלט וזכה ב-64 מנדטים, היו אמורות להפוך את מלאכת הקמת הממשלה עבור בנימין נתניהו לקלה במיוחד. 64 מנדטים שמסכימים כמעט על הכל ודורשים את אותם שינויים ורפורמות עליהם הימין חלם במשך שנים.

אלא שנתניהו כמו נתניהו, יודע לסבך כל סיטואציה פשוטה ולהגיע לרגע האחרון עם הלשון בחוץ. כך קרה כמעט בכל צומת דרכים אליה נקלע בשנים האחרונות ונדרש להכריע. נתניהו מרח, דחה, ערבב והגיע לדקה ה-99 כשהוא מתנשף.

חודש פחות יומיים כבר עבר מהבחירות, ורק מפלגה אחת חתמה עם הליכוד – עוצמה יהודית – וזה אפילו לא הסכם קואליציוני אלא נספחים להסכם שיגיע בהמשך.

כבר חודש שנתניהו לא מצליח לגשר על הפער בין החלומות והדרישות של השותפות העתידיות, לבן מה שהוא יכול לתת להן בפועל. ועוד לא דיברנו על מה שמחכה לו בתוך ביתו – מפלגת הליכוד.

כדי לצפות בסרטון זה, אנא הפעל JavaScript , ושקול לשדרג לדפדפן שתומך ב HTML5 video .

סמוטריץ׳ ביציאה מפגישה עם נתניהו. ארכיון (צילום: סרוגים)

אחרי שנה וחצי במדבר האופוזיציוני, חברי מפלגתו של נתניהו מחכים לחזור למקום שהם מכירים הכי טוב – משרדי הממשלה. לא רק חלוקת התיקים המסתמנת מתחילה לבעבע בתוכם את הזעם והתסכול, אלא גם הזמן שזה לוקח. במשך שנה וחצי הסבירו לנו עד כמה ממשלת בנט-לפיד-עבאס היא מסוכנת ונוראית, והנה כבר חודש שהליכוד מעניק לה הנשמה מלאכותית ומאריך את ימיה.

אבל למרות שנראה שעד כה נתניהו רושם אי הצלחה בקצב ההתקדמות בדרך לממשלתו השישית, על מטרה אחת הוא יכול לסמן וי גדול. עוד בתחילת הדרך נתניהו סימן לו כיעד לסכסך ולהפריד בין איתמר בן גביר לבצלאל סמוטריץ'. נתניהו יודע שלפעול מול 6 מנדטים ועוד 7 מנדטים, אינו דומה להתנהלות מול בלוק של 13 מנדטים.

נתניהו עתיר הנסיון מומחה בלפרק ממשלות ומפלגות, ונראה שהוא בדרך להפריד בין השותפים הסרוגים בשנים האחרונות. עם הענקת הסמכויות על ההתיישבות הצעירה לבן גביר – נתניהו יכול לסמן שני נצחונות; האחד הוא עוד שותף קואליציוני מרוצה, והשני היא יצירת מתח בין הציונות הדתית לעוצמה יהודית.

מספיק רק לשמוע את התדרוכים ההדדיים ביממה האחרונה, כדי להבין שלנתניהו לא משנה מי עומד בראשות המפלגות הסרוגות; בנט או שקד, אורלב או אפי איתם, סמוטריץ' או חגית משה. נתניהו ממשיך לעשות בציבור הדתי לאומי ככל העולה על רוחו. כמו במשך עשרות השנים האחרונות, הכיפה הסרוגה היא החומר ונתניהו הוא היוצר. ברצותו מסכסך וברצותו מפייס. ברצותו מחבר חיבורים, וברצותו זורע משברים וויכוחים.

אבל האמת היא, שנתניהו הוא לא הבעיה, הוא התוצאה. כל עוד הציבור הסרוג לא ילמד לעבוד בשיתוף פעולה, תמיד יהיה את מי שינצל את חולשותיו לצרכיו הפוליטיים. לא ברור מדוע עוד לפני שתוצאות הבחירות פורסמו באופן רשמי, הודיעו בציונות הדתית ובעוצמה יהודית כי פניהם לפירוק הבלוק. הם מבחינתם חשבו מן הסתם שמדובר בצעד טכני ותו לא, אצל נתניהו זה הפך לתכנית עבודה.