בעוד שלשה שבועות חנוכה. האם שוב פעם נדליק חנוכייה בחלון? בפתח הבית? נספר על הנר הקטן ששמר על גחלת האמונה בחשכת הגלות? נשיר על גבורת המכבים בימים ההם? בוודאי נהלל את האומץ להאבק באימפריה. אולי אפילו נספר על הנכונות של החשמונאים להיאבק במתייוונים, גם במחיר של 'קרע בעם'. ושמא השנה סוף סוף נדליק חנוכייה בהר הבית? אולי הגיע העת לאחר אלפיים שנים מאז שכבתה המנורה להעלות מחדש את אור החנוכיה במקום שבו התרחש נס החנוכה?

בשנים האחרונות המודעות להר הבית ולמקדש כבר איננה נחלתם של תמהוניים מוכי סינדרום ירושלים. התנועה אל ההר היא נחלת הציבור הדתי-לאומי על כל גווניו (כמעט). בעיתון הדגל של המגזר 'דף הבית' נמצא בחלק הראשי של העיתון. כמעט כל עלוני השבת מייחדים כתבה או שתיים מידי שבת למקדש, להר הבית או לעבודת הכוהנים.

למרות שהר הבית אינו נמצא ברשימת הדרישות של אף מפלגה (למיטב ידיעתי), הוא נמצא בליבם ובנפשם של מי ששלח את סמוטריץ', בן גביר, נתניהו וגם את אריה דרעי (החרדים האשכנזים עדיין מחרימים את ההר). אך טבעי הוא להניח שארגוני המקדש וההר כבר החלו בבניית חנוכיית הענק.

בנוסף, יש לצפות שהשנה כל מי שמעוניין לשחזר את הקרבת קרבן הפסח יוכל לעשות זאת ללא חשש מפקחי משרד הבריאות, המשטרה או כל גורם אחר. אפשר להתחיל כבר עכשיו להכשיר את הרחבה שלפני שערי חולדה לקליטתם של המוני זובחי זבח הפסח. ואם באזני חלק מהציבור הדברים הללו נשמעים 'קיצוניים' או 'הזויים', האם אין מקום שלכל הפחות ביום חגה של ירושלים ה'ריקודגלים' יסתיים ברחבת הר הבית ולא בצלו של הכותל המערבי?

מבקרים במסגד אל אקצא (צילום: Jamal Awad/Flash90)

אינני יודע האם השר לביטחון לאומי יאשר את כל או מקצת ההצעות שכלולות כאן. לכאורה ההתלבטות היא בין מימוש הריבונות, המשילות והתשוקה היהודית להר לבין החשש מאומות העולם. אם זו תהיה ההתלבטות, אזי התשובה פשוטה. משילות וריבונות נקנות בעקשנות, בהעזה ובעמידה על עקרונות. אבל לדעתי הסוגיה שעל הפרק היא שונה, והיא נוגעת במשמעותם ותפקידם של הר הבית והמקדש. תנועות ההר והמקדש ממשיכות במידה רבה את האתוס ותוכנית הפעולה הציונית. עוד דונם ועוד עז.

בתחילה נעלה על ההר, לאחר מכן נתפלל בלחש, בהמשך נרים את קולנו, עוד מעט נדליק חנוכיה ובסוף נעלה על המסגד ב- D-9 ונוציא מכרז קבלנים לבניית הדביר, ההיכל, והמזבח. וכשיהיה מקדש, מה אז? האם לאחר הקרבת קרבן התמיד הראשון ייעלמו הרוע, האכזריות, שנאת ישראל, שנאת האחים?

בית המקדש בניגוד למדינת ישראל הוא מקום השראת שכינה, ואין תכליתו הפגנת הריבונות היהודית, הישראלית או שתיהן גם יחד. אם הקמת המקדש איננה מביאה להתגשמות הפסוק 'ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם', אין לאלוקים צורך בעוד בית מטבחיים, מפואר ככל שיהיה.

מדינת ישראל הוקמה עבור העם היהודי כדי להגן על קיומו הפיזי, ולאפשר את התפתחותו הרוחנית והתרבותית. לשם כך, מדינת ישראל צריכה להיות חזקה, גם אם לפעמים החוזק והחוסן באים על חשבון ערכי מוסר חשובים.

אבל הר הבית והמקדש אינם צריכים להיות מפגן של משילות. אדם מישראל ומאומות העולם צריך לעלות בהר כדי לבקש תורת אמת, ולא כדי להראות לכל העולם מי בעל (הר) הבית. מנקודת המבט הזו התנועה להר ולמקדש בעשורים האחרונים מלמדת על חוסר הבנה עמוק של ההיסטוריה היהודית ושל משמעות המקדש.

דגם של בית המקדש (צילום: Yossi Zamir/Flash90)

המקדש חרב פעמיים מפני שהוא הפסיק להיות מגדלור של צדק ואמת. את עומק המשבר של הציונות הדתית ביחס למקדש הבנתי לפני מספר שנים. בחול המועד פסח טיילנו ברובע היהודי ונכנסנו לבקר בתערוכה של אחת מתנועות המקדש. לאחר סיור מרשים שבו שוחזרו לפרטיהם כלי המקדש וחגיגות העליה לרגל צפינו בסרטון שמתאר את השרטוטים לבניין המקדש העתידי. הסרטון מסתיים בקריאה 'בית המקדש יביא לאהבת חנם'. האמנם? והרי אני גדלתי על כך שכשם שבית המקדש נחרב בשל שנאת חנם, כך הוא ייבנה על ידי אהבת חנם.

ואז הבנתי, לתנועות המקדש וההר אין את הרצון ליצור אהבת חנם, להקשיב, ללמד, להסביר, וגם ללמוד ולהבין מאחרים, יהודים ושאינם יהודים, דתיים ושאינם דתיים, מהו מקדש ומהי השראת שכינה. יש בהם אמונה שאבנים, דם, ריח הקטורת ואור הנרות יעשו את מה שהם נואשו ממנו.

אכן יותר קל להוציא מכרז לבניית מזבח מאשר לעשות את הארץ והעולם למקום מוסרי יותר וצודק יותר. הרבה יותר פשוט לעלות בהר, מאשר לבדוק את המוסריות של תעשיית הנשק הישראלית או להעלות את שכר המינימום.

בדבר אחד צודקים כל המייחלים לבניין המקדש, אכן יש קשר בין ההר לארץ. בית מקדש שייבנה מתוך מחלוקת, שנאה, מהומות ומלחמה פנימית וחיצונית יביא לחורבן הארץ והעם. רק הבנה למאוויים, לרצונות, לצרכים ולמצוקות של כל עם ואדם תוכל לבנות בית תפילה לכל העמים.

ד"ר מאיר בן שחר, מכללת שאנן והאוניברסיטה הפתוחה