בית המשפט לענייני משפחה קבע כי זוג גרוש יהיה חייב לשוב ולהתגורר עד 10 קילומטרים מהמושב בו התגוררו בעת שהיו נשואים.
בני הזוג התגוררו עד מועד פרידתם בדירה שכורה במושב בשפלה. כשנישואיהם עלו על שרטון, עזב הגבר את הדירה במושב. לאחר שהתגורר במשך חמישה חודשים במשאית, הגרוש שכר דירה ביישוב אחר, במרחק של כ-17 ק"מ מהמושב.
כמה חודשים לאחר מכן, גם האישה עזבה את הדירה במושב, ועברה להתגורר עם הילדים סמוך לבית הוריה בדרום הארץ, במרחק של כ-38 ק"מ מהדירה במושב.
בני הזוג הגיעו לכלל הסכמות, לפיהן הילדים ישהו במחיצת האב פעמיים בשבוע. בתביעה שהגיש הגרוש, נטען כי המעבר של האישה לעיר דרומית מרוחקת נעשה ללא הסכמתו ומאחורי גבו, וכי היא עקרה את הילדים מסביבתם הטבעית וממרכז חייהם.
עוד נטען כי הגרושה מונעת ממנו לקיים את הסדרי הראייה, כיוון שהוא מתנייד בתחבורה ציבורית שאינה פועלת בשבת, ואילו בימי חול הוא מתקשה להביא את הילדים למסגרות החינוך בשל המרחק הרב בין היישובים.
האישה טענה לעומת זאת כי היא נאלצה לעבור לדרום כדי לגור בסמיכות להוריה, מאחר שאין לה כל עזרה אחרת עם הילדים. כמו כן, לטענתה, היא התקשתה למצוא עבודה בקרבת המושב.
סגנית נשיאת בית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון, השופטת חגית מטלין, פסקה לאחרונה, כי על שני ההורים לעבור להתגורר ברדיוס של עד 10 ק"מ מהמושב בו התגוררו בטרם פרידתם.
עוד קבעה השופטת, כי הילדים ישובו להתחנך במסגרת החינוך, בהם התחנכו בטרם עזיבת הוריהם את המושב. "על ההורים שניהם לגור בקרבת מקום יחסית זה לזו ולמוסדות החינוך", קבעה השופטת.
פסק הדין הותר לפרסום בכפוף לשמירה על פרטיות הצדדים. את הגרוש ייצגו עו"ד אביחי בן דוד ועו"ד ארתור שימונוב.
מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
