בואו נדבר על זה. הגירושים, הם רק הצד הפורמלי של התיק שעומד ליפול עליך.

הדרמה מתחילה ביום שאחרי. נפשית, פיזית, גיאוגרפית. אחת השאלות המשמעותיות בעתיד הקיומי: "מי יוצא מהבית ומי נשארת בו…"

לחפש דירה בשנות העשרים של המאה הזו, זו משרה מלאה.

צ'ק ליסט: קרוב לבית הספר של הילדים, ולקהילה, ושהילדים ירגישו בבית לפחות כמו בבית המקורי (שיהיה בהצלחה) ותכולת דירה מאפס… (כולל פלייסטיישן בגרסא המעודכנת) ושכנים חדשים, ועד בית חדש, והשבר הגדול באמת (אין גרוש/ה שלא יסכימו) – לתכנת את רובריקת "הבית" בוויז לכתובת חדשה.

טלי, הפסיכולוגית היקרה שלי (לא מפרט סכומים, אבל יקרה) המליצה שלא אתפתה למשהו בינוני, "כי זה רק בינתיים". כבר אמרו חז"ל – דירה נאה מרחיבה דעתו של אדם ואתה הרי עומד בפתחו של משבר גדול, אז לפחות תיכנס כל יום לדירה שאתה ממש אוהב. תובנה מאד מאד נכונה בדיעבד (כן, גם התובנות שלה יקרות).

אז בכדי שהדירה תהיה מזמינה ותרחיב אותי מדעתי, מקובל לקחת היום "מלבישה" לדירה. הדירה הגיעה ריקה. אפילו ארונות לא היו בה.(רש"י מפרש ארונות אין בה, אבל ברחשים וחומיינים כן)

נסענו ברחבי ישראל, בשטחים הכי מסוכנים בארץ – שטחי i של איקאה, שאתה יודע איך אתה נכנס אליהם, אבל לא איך אתה יוצא (צילום: PriceM / Shutterstock.com)
נסענו ברחבי ישראל, בשטחים הכי מסוכנים בארץ – שטחי i של איקאה, שאתה יודע איך אתה נכנס אליהם, אבל לא איך אתה יוצא (צילום: PriceM / Shutterstock.com)

ואני, עייף ויגע, הייתי מסתפק בשולחן, מיטה, כסא ומנורה כמו אלישע הנביא (שזה תכלס שם הרחוב שאני גר בו…) אמרתי שחוזה השכירות שלי גם ככה כולה לשנה… אבל יפעת (המלבישה שתחייה) אמרה שצריך שיהיה כיף לי ולילדים. אז החל מארונות וספה, דרך מזרון ומיטות, שולחן ומקרר, תמונות, אקססורי, מכונת כביסה ומייבש… (מי שעדיין בשלבים של טבלאות בעד ונגד להתגרש, שיסמן את עניין הכביסה בטור שהוא רוצה).

מייד פתחנו קבוצת וואטספ: "הלבשה", יפעת הילדים ואני. ונסענו ברחבי ישראל כולל השטחים הכי מסוכנים בארץ – שטחי i (איקאה), שאתה יודע איך אתה נכנס אליהם אבל לא איך יוצא. ליתר ביטחון עשיתי רישיון ג' למשאית. ביום אחר עשינו "מסע בעקבות רהיטים" בראשון, ופעם נוספת נסענו לסיור בשטיחים הכבושים בסגולה.

אם יש משהו שלמדתי מהנישואין זה שמה שלא באמת קריטי, פשוט לשחרר ולוותר. לוותר באהבה. אמנם יישמתי את זה קצת באיחור, ודווקא על יפעת, שהיא בכלל מלבישה, אבל צריך להתחיל איפשהו לא?

הבעיה, שיפעת דווקא רצתה שתהיה לי דעה.

אמרתי לה "באמת סומך עלייך, ראיתי באינטרנט בתים שעשית – יצא מהמם" (הבן שלי אומר שמהמם זו מילה של נשים).

אבל יפעת אמרה שאני לפחות חייב להיות שותף להחלטה, ושזו דירה שלי ושאני קובע. (לך תבין נשים, אחת כועסת כשאתה מתווכח, אחרת כשאתה זורם…).

הצ'ק ליסט של גרוש כולל גם פלייסטיישן בגרסא המעודכנת ביותר. אילוסטרציה (צילום: Joeri Mostmans / Shutterstock.com)

ומה אני אעשה שאני, באמת לא משנה לי סגנון – כפרי / הייטקי / רטרו רק שירחיב קצת את דעתי…

אז אחרי כמה חודשים של הלבשה, אין מה להגיד יצאה דירה טילים (הבן שלי אומר שטילים מילה פחות גרועה מ-מהמם). אתם מוזמנים להיכנס לפייסבוק של יפעת (שחר) לראות בעצמכם.

עכשיו הבית מתוקתק, מולבש, מגזין, אני רק קצת מפחד לנשום בו, כי אני אף פעם לא יודע מתי יפעת תקפוץ להביא עוד עציץ, או לתלות עוד תמונה. ואם היא תראה ששיניתי את העימוד של הספרים על הספרייה, או שהשארתי בטעות חפצים על כוננית העץ, או שלטים של פלייסטיישן על שולחן הסלון, זה לא יגמר טוב…

יכול להגיד לכם אחרי עבודה אינסופית על הלבשת הדירה, אין ספק שחז"ל צדקו: דירה נאה וכלים נאים מחריבים דעתו של אדם.

הכותב הוא פרסומאי, מוסיקאי ומרצה בתחום הפרסום והתמכרויות.