אתר הבית של המגזר הדתי
דואר אדום
זמני היום

גרושה דתייה כותבת לבעלה לשעבר: ניצחתי את השנאה שלך

"אני לא יודעת מה קורה איתך היום. זה גם לא מעניין אותי. אתה נמצא אי שם בהיסטוריה שלי. משמעותי מספיק כדי להיזכר בך מדי פעם, אבל לא די חשוב בכדי שאחשוב עליך בכל צעד שאני עושה. אני לא יודעת איזה שקרים הפצת עליי, אבל אני כן רואה את החברים שלך מדי פעם, באוניברסיטה או ברחוב, ומבחינה במבטי השטנה בזווית עיניהם. דווקא מתוך מבטים אלה אני צומחת, מתגאה על מה שהם לא יודעים". גרושה דתייה כותבת

גרושה דתייה כותבת לבעלה לשעבר: ניצחתי את השנאה שלך
  גירושין. כאב, אבל השתלם (צילום אילוסטרציה: שאטרסטוק)

לפעמים, ברגעים של חולשה, אני נזכרת. אני חושבת על העבר, על מי שהייתי פעם, על דברים שעברתי, על תחושות ורגשות, על קשיים והצלחות, על רגעים שנפרשים לאורך 22 וחצי שנים. אני מנסה לדמיין את הילדה, את הנערה, חושבת מה הן היו אומרות אם היו יודעות לאן מסלול חייהן יוביל אותן. לכאן, אין סיכוי שחשבו שהן יגיעו. ואז אני חושבת עליך, עלינו, על מה שהיינו.

בדיוק לפני שלוש שנים נפגשנו. הייתי כל כך נרגשת, עד שחברה קרובה, ששיתפתי אותה במה שעבר עליי באותם ימים, שלחה לי את השיר "אהבה ממבט ראשון" של אריק איינשטיין. אופוריה מטורפת. בפגישה השלישית כבר ידענו שנתחתן. זו הייתה אהבה גדולה, הפכת להיות החבר הכי טוב שלי, הציפייה להודעה או למשמע קולך מתחו אותי כמו גומי, עד שכשסבלנותי כמעט ופקעה – ואז קיבלתי ממך אות חיים.

לאחר ארבעה חודשים הגיעה ההצעה, וכעבור חצי שנה מרגע היכרותנו כבר עמדנו מתחת לחופה. זו הייתה חתונה יפה, מרגשת, שמחה. חודשים אחרי החתונה סיפרו לי חברים ובני משפחה כמה שמח היה. אבל בתוך המחמאות והמילים היפות, הקשר שלנו נסדק. כאשר הגיע מקרה שעמד לבחון את טיב ועוצמת הקשר שלנו – נכשלנו. מאז הקשר שלנו התרסק בצורה קיצונית, וכמה שנלחמתי והתאמצתי להרים אותו מהקרשים – התוצאה הייתה הרסנית אף יותר.

התגרשנו לפני שנה. בתקופה שבין הפרידה לבין הגט הייתי במצב פגיע. תחושה של כישלון אפפה אותי, הרגשתי שהפסדתי במלחמה, שאכזבתי. כלפי חוץ שידרתי עסקים כרגיל, התאמצתי לחייך ולספר לכולם כמה טוב לי ואיך אני כבר "אחרי זה", אבל זה לא היה מדויק. אמנם הרגשתי משוחררת, אבל הציפור שבי הייתה עדיין כלואה. כמו בצל, הסרתי קליפה-קליפה והפסקתי לאטום את עצמי. בכל פעם שרציתי לבכות, קילפתי עוד קליפה מהבצל. עוד שכבה ירדה, ועוד אחת, כאשר במשך כל הזמן אני עטופה בחברים ובני משפחה, שתמיד היו שם בשבילי. דווקא באותם רגעים קשים גיליתי מי הם חבריי האמתיים ומי מוכן לתת הכול למעני. הבנתי שהקשר שלנו הרס אותי וניתק אותי מהעולם שהיה לי לפניך. הפערים הגדולים שניצתו ביני לבין חבריי הם כמעט ובלתי אפשריים לגישור, ובכל זאת היו כמה שהיו מוכנים להקריב כמה שעות יקרות רק כדי לתת כתף לבכות עליה.

ביום של הגט התחושות היו מעורבות. לא יכולתי להסתכל עליך מרוב כעס וכאב, וכשנתת לי את שטר הגט רעדתי. לא ידעתי ממה. כאשר הדיינים אמרו כי כעת אני גרושה ומותרת לכל אדם, נרגעתי. יצאתי מבית הדין במהירות היישר אל העתיד הוורוד שמצפה לי. הרגשתי כאילו נולדתי מחדש, בלי טבעת חנק על צווארי, חופשיה ומאושרת. אספתי רגעים ראשונים, פחדתי, טעמתי, שמחתי. כעבור כמה חודשים התבדיתי. המשקפיים הוורודים שהרכבתי הוסרו בכוח מעיניי וגיליתי עד כמה העולם יכול להיות אכזרי. כאשר המעביד שלי גילה שאני גרושה הוא התחיל לרחם עליי. בחורים שיצאו אותי הניחו כי אין לי מה להפסיד וסברו כי הם יכולים לנצל אותי מינית, כי אין לי מה להפסיד. נאלצתי ללבוש שריון ולעמוד כנגד הפרץ. הכעס שהיה לי עליך רק גדל והתעצם, כעסתי על אותה פגישה ראשונה, על שאיבדתי שליטה, על שהתאהבתי, על שלא ראיתי סימנים מקדימים. כל הכאב שהיה לפני שחותמת הגירושין התנוססה חזר בעוצמות מחודשות.

shutterstock_182417240

גירושין. בסופו התהליך הרגשתי שנולדתי מחדש (אילוסטרציה: שאטרסטוק)

זו הייתה תקופה לא נעימה. חצי שנה ארוכה שבה לא ידעתי מימיני ומשמאלי, שבה נאלצתי למצוא את מקומי כאשר איני שייכת לשום מסגרת. בתום אותה חצי שנה התחלתי ללמוד באוניברסיטה, והתחלתי לפרוח. זוכר שאמרת כל הזמן שאני כבויה, חסרת עניין ומשעממת? אם תראה אותי היום, תופתע לראות כמה השתניתי. אני מוקפת בחברים, הביטחון העצמי שלי גדל, לא משעמם לי ואני בעיקר נהנית מכל רגע. זה מה שרצית שאהיה, נכון? מדהים, איך שהכבלים שוחררו הפכתי להיות מי שרצית שאהיה. אפשר לומר שהקשר שלנו סירס אותי, וברגע שהוא הותר הפכתי לפרח מרהיב. חברים שהכירו אותי לפניך וראו את כל רצף העליות והירידות שהיו לי מביטים בי בהשתאות, מעריצים אותי, אומרים שאני גיבורה. בחלומות הכי טובים שלך לא היית מתאר אותי ככזאת, אני לא חושבת שאגזים אם אומר שהיום לא תזהה אותי.

אני לא יודעת מה קורה איתך היום. זה גם לא מעניין אותי. אתה נמצא אי שם בהיסטוריה שלי. משמעותי מספיק כדי להיזכר בך מדי פעם, אבל לא די חשוב בכדי שאחשוב עליך בכל צעד שאני עושה. אני לא יודעת איזה שקרים הפצת עליי, אבל אני כן רואה את החברים שלך מדי פעם, באוניברסיטה או ברחוב, ומבחינה במבטי השטנה בזווית עיניהם. דווקא מתוך מבטים אלה אני צומחת, מתגאה על מה שהם לא יודעים.

היום, שנה אחרי, אני מרגישה הכי טוב מאי פעם. תודה לך, על שהראית לי מה טוב ומה רע בעולם. תודה על שאפשרת לי, מבלי ידיעתך, להגיע למקומות אליהם תמיד חלמתי להגיע. מקווה שלא ירחק היום ובו לא אצטרך להיזכר.

(שמה המלא של הכותבת שמור במערכת)

מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
תגובה חדשה * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע אסור, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע. נפגעת מתגובה? דווח לנו
11 תגובות - 11 דיונים מיין לפי
1
רב הסתום על הנגלה
| 31-03-2014 18:16
כתוב: "כאשר הגיע מקרה שעמד לבחון את טיב ועוצמת הקשר שלנו – נכשלנו". מי כאן הפר אמונים. זה לא ברור. זה כן חשוב לעניין.
2
מה היא רוצה?
| 31-03-2014 22:28
3
אפשר לכתוב
| 01-04-2014 11:31
אפשר לכתוב הכל הפוך מהזכר לנקבה
4
היא לא מצליחה להפרד ממנו
דלילה | 01-04-2014 16:29
גם לי זה קרה בהתחלה
5
כל הכבוד לך!
| 02-04-2014 9:24
תמשיכי לצמוח!
6
:)
| 02-04-2014 20:16
כל הכבוד, מאחלת לך המון הצלחה!
7
לא אמיתי
ליאת | 03-04-2014 10:33
אם הייתה באמת מאושרת - לא הייתה צריכה את הבמה המחוררת הזו ואת אישור הקהל ל"אושרה".. פטאתי.
8
למה שלא תחזרו?
מיכל | 08-04-2014 6:57
את עדיין אוהבת אותו. השנה הראשונה בחיים נישואים קשה.וזה מסביר את התקלות בינכם. תחזרו עם סבלנות ולימוד זכות.
9
כותב ומכה על חטא - עדיף להתרכז בעצמך מאשר להאשים גורמים
| 27-04-2014 14:33
חיצוניים למקרים שקרו לך בחיים... עבודת השם היא אך ורק בינינו לבין ה' ומתפקידנו להבין שכל הגורמים החיצוניים אינם אלא שליחים באריג גדול ומיוחד של מערכות יחסית שטווה הבורא בחכמתו.
10
גיבורה!
אסף | 22-05-2014 0:40
ממש מדהים איך הצלחת למנף את המציאות הלא פשוטה שבה את נמצאת לעליה ומימוש עצמי את בדרך הנכונה. מאחל שתמצאי חתן שיחד תקימו בית לכל החיים באושר!
11
ברוך ה' שיצאת מזה
ת"ר | 17-07-2014 17:03
שבע יפול צדיק וקם