כך חזרתי לחיים אחרי הפסקת הריון בחודש חמישי

טליה לוגסי, משתפת באומץ על כך שעברה הפסקת הריון בחודש החמישי להריונה. נשים רבות עובדות הפסקת הריון, וכמו נושאים רבים בתחום, זה נושא שלרוב אינו מדובר.

"עברתי הפסקת הריון בחודש חמישי. ועכשיו שהתחלתי מהסוף אפשר לחזור להתחלה, הגילוי על ההריון היה מרגש, בבדיקות השגרתיות הכל היה תקין. בשבוע 16 הגעתי לסקירת מערכות מוקדמת ומשם הסיוט רק התחיל, בדיקה שהייתה אמור להערך רבע שעה, ערכה כמעט שעה שבמהלכה הרופא רק מסביר מה לא בסדר ומדוע העובר לא תקין, קיים מיועט מי שפיר קיצוני שלא מאפשר לעובר לגדול, ציסטה במוח ואגן כליה רחב מהרגיל.

קיבלנו את שוק חיינו, נכנסנו לבדיקה שמחים עם עובר תקין ויצאנו עם דמעות בעניים. משם התחלנו במסע של בדיקות מרופא לרופא, מיון, סקירות, וועדות, מומחים וכולם אמרו את אותו דבר: ההריון לא ישרוד, נצטרך ליילד אותך בחודש שביעי וכנראה שהעובר ישרוד בחוץ בדיוק שבועיים, יש לו יותר מדי בעיות והוא לא מצליח להתפתח.

למרות זאת החלטנו להישאר אופטימים ולהאמין שהכל יהיה בסדר. בשבוע 19 הגעתי לפגישה עם ארבעה מומחים בבית חולים שאמרו לי שהמצב החמיר, בעקבות מיעוט מי השפיר העובר לא מקבל חמצן, הרחם סוגרת עליו ויש 90% שהעובר בכלל לא ישרוד וימות ברחם ושבמצב הזה עדיף לי לסיים את ההריון ולתכנן חדש.

ובאותה נשימה כבר החליטו בשבילי שכדאי לי לקבוע תור ללידה שקטה כי התפנה תור מחר בבוקר. רגע מה? תנו לי לעכל, אני עוד מרגישה אותו בועט, מה הפסקת הריון? יש משהו חי בתוכי, אני נקשרתי אליו, אני אמורה בעוד ארבעה חודשים להיות אמא! באותו רגע הרגשתי שחרב עליי עולמי, יצאנו מהבדיקה, אני בוכה את חיי וכל מה שאני רואה מסביבי זה המון נשים עם בטן גדולה שבאו ללדת.

עלינו לאוטו, הדמעות יורדות, אני מסתכלת לשמיים ומתפללת לה׳ שיגיד לי מה הדרך הנכונה, מה ההחלטה שאנחנו צריכים לקבל, האם לבצע הפסקת הריון או לחכות שהעובר ימות לבד? ההחלטה על ההפסקת הריון הייתה קשה, מלווה בבכי ואמונה גדולה שאנחנו עושים את הדבר הנכון וה׳ איתנו. מרגע קבלת ההחלטה ניתקתי כל קשר רגשי עם העובר, התעלמתי מהבעיטות כאילו הוא לא קיים, מנסה כמה שיותר להקל על הכאב.

אחרי בדיקות בכמה בתי חולים הבנתי שיש מקומות שמסכימים לבצע גרידה בשבוע שלי והחלטתי ללכת על הדרך הזו.בתאריך 2/11/21 בשבוע 20+3 הגעתי לבית חולים, ב7 בבוקר נכנסתי לחדר ניתוח לא מפסיקה לבכות, היד שלי הונחה אוטומטית על הבטן ובלב אני מבקשת מה׳ שהעובר לא ירגיש כלום. הרגשתי את הבעיטה הקטנה שלו כאילו הוא אומר לי: הכל לטובה, יהיה בסדר.

אחרי שהשתחררתי מהבית חולים אני ויובל החלטנו לצאת לסופש לדבר על הכל, לפרוק, להתאבל לאהוב ולהבין מה קורה עכשיו. ההריון שלי היה נוראי, כמעט חצי שנה של בחילות, הקאות ודיכאון. בשבת ה5/11/21 ראש חודש כסליו, חודש שבו יצאנו מהחושך לאור, קיבלנו על עצמנו החלטה שאנחנו ממשיכים הלאה, לא מנסים להדחיק ומשתפים, כדי להתמודד עם הכאב בצורה הכי טובה שיש, מאמינים שה׳ איתנו, שומע אותנו וששום דבר לא קורה סתם והכל לטובה, והחלטנו להתרכז בהריון הבא.

באותו שבוע כבר חזרתי לעבודה, נותנת לעצמי לבכות מדי פעם אבל בעיקר מסתכלת על החיים בצורה חיובית ומאירת פנים.ב11/1/22 גליתי שאני בהריון.ב13/9/22 נולד טהור, ילד בריא ושלם. תודה לך ה׳ על הכל, על הטוב על הרע, על מה שיש, על מה שהיה ועל מה שיהיה אני יודעת שלכל דבר יש סיבה!

אני משתפת את הסיפור שלי כי אני בטוחה שיש עוד הרבה בנות שעברו דבר דומה, ואין מספיק שיח על הנושא. כשאני הבנתי שאני עומדת לעבור הפסקת הריון כמעט ולא היה לי עם מי להתייעץ אף אחד לא הבין את הכאב הנורא שכרוך בלקחת החלטה כזאת, במיוחד בתור בן אדם מאמין. אני משתפת כדי שבנות ידעו שזה קיים וזה קורה להרבה נשים ותמיד יש מקום לדבר, לפרוק ולהבין שלקחת את ההחלטה הכי טובה בשבילך ובשביל העובר שלך.