הרב יובל שרלו מתייחס לראשונה לטענות שעלו נגד הרב צבי טאו, ואומר כי הפרשה חייבת להתברר: "טוב יהיה כי הטוענות שנפגעו תפנינה למשטרה כדי שתלונתן תתברר. טוב יהיה כי הרב טאו יפנה למשטרה כדי שתגן עליו אם לא עשה דבר".

הפוסט המלא של הרב יובל שרלו

לפני שנים רבות כתבתי לעצמי את עקרונות בירור תלונות כנגד בעלי סמכות: מה עושים כאשר נפגשים עם תלונות על תקיפות מיניות שנעשו לטענת המתלוננות והמתלוננים על ידי בעלי סמכות, רבנים גדולים וכדו'?

א. "והייתם נקיים" – ראשית, מנקים את עצמנו. מנקים את עצמנו מהנחות קדומות, כמו "זה לא יכול להיות", "רבנים גדולים תמיד פוגעים", "יש המון תלונות שווא", "המתלוננת או המתלונן סובלים מבעיות נפשיות", "עליו אפשר להאמין את הכל, והוא בוודאי פגע", או כל הנחה מוקדמת. הכל יכול להיות. מנקים את עצמנו מאג'נדות קדומות, משוביניזם ומפמיניזם, מסכנת אירוע ניצול התלונה לצרכים פוליטיים, כוחניים, דתיים וכדו'; מנקים את עצמנו משנאות ומקנאות, מאהבות והתלהבות. עושים את כל שניתן כדי שאפשר יהיה לפעול בדרך הראויה והנכונה, ללא מורא וללא משוא פנים.

כדי לצפות בסרטון זה, אנא הפעל JavaScript , ושקול לשדרג לדפדפן שתומך ב HTML5 video .

הרב שרלו בהר הבית. ארכיון (צילום: מטה ארגוני המקדש)

ב. "אני ה'": משננים לעצמנו כי מוטלות עלינו חובות משני הכיוונים. מחד גיסא, "לא תלך רכיל בעמך", והרבה יותר מזה: זהירות מלפגוע, מלהלבין פנים, מלהאשים האשמות שווא; מאידך גיסא, באותו פסוק עצמו נאמר "לא תעמוד על דם רעך: זהירות מלשתוק, מלהפקיר, מלטעון שזה לא נושא שנוגע לנו וכדו'. בסוף הפסוק נאמר "אני ה'" שזו הדרכה למצבים שבהם הכל תלוי בלב ובהתכווננות.

ג. פועלים בצורה אקטיבית כדי שהתלונה תוכל להתברר בצורה ראויה. פועלים כדי לאפשר לטוענות ולטוענים כי נפגעו להציף את דבריהם; מקשיבים בקשב רב, בעידוד ובתמיכה; יוזמים פעולות הגנה כדי שלא לאפשר לפגוע בטוענים כי הם נפגעו; זוכרים כי במצבים האלה הנפגעות והנפגעים הם הצד החלש, וצריך אומץ רב כדי לצאת עם סיפור כואב, שכן יש לכך השלכות רבות; שומרים על כבוד כל המעורבים; ובד בבד – מודעים שמה שאנחנו שומעים הוא עדיין סיפור סובייקטיבי. לא עובדות. לאלה שמתלוננים נגדם עומדת חזקת החפות. לא מתירים לעצמנו לומר דברים עובדתיים – המתלוננת או המתלונן צודקים, בעל הסמכות צודק וכדו'; לא מכריעים על פי תלונות ברחובה של עיר ולא בכיכרות הרשתות החברתיות.

ד. מעודדים את הפנייה לרשויות השלטון, שלהן הכוח והאפשרות לברר את התלונות בצורה הטובה ביותר; מפעילים לחץ על הרשויות, אם הן מסרבות להיכנס לתהליך הבירור; מפעילים לחץ על אלה שהתלוננו נגדם כדי שיגיבו ויענו על התלונות האלה וכדו'. אם רשויות השלטון אינן עוסקות בכך – פונים לאלטרנטיבות חברתיות שפועלות לפי כללים הלכתיים ואתיים, ולשם כך הקמנו את פורום תקנה, שעשה ועושה רבות בתחום זה.

ה. לעתים כל זה לא מתרחש, ולא נעשה בירור ממוסד. גם כאן יש להלכה כלים שונים להתמודד עם המציאות הזו, כגון: "למייחש בעי"; "קלא דלא פסיק" וכדו'. ההדרכות ההלכתיות האלה הן התנהלות במצבי ספק. אין בהן קביעה וודאית, אולם יש בהן חובה הלכתית לפעול בצורה "רכה" כדי שלא לאפשר התחמקות של פוגעים ופוגעות, כמו גם כדי למנוע מצבים של פגיעה עתידית.

לאור זה, פרשת הרב טאו חייבת להתברר. כמו שההלכה דורשת ״כקטון כגדול תשמעון״. אסור לקבוע עמדה מראש; אסור להשתמש בפרשה שלא התבררה לצורך אג׳נדות אחרות; אין דרך אחרת מאשר לברר את הטענות. הטוענות שנפגעו זכאיות להשמיע את קולן, ולתבוע בראש ובראשונה כי דבריהן יוכרו;

הרב טאו זכאי לטיהור שמו, ולתבוע כי לא יטענו נגדו דברים שלא עשה; נחשפתי ונפגשתי עם חלק מהמתלוננות, בין בפגישה ישירה ובין במצולמת. דבריהן חדים מאוד וברורים. כמו לכולם, אין לי כלים לדעת מה קרה באמת, שכן כמו כולם לא שמעתי את שני הצדדים. אין דרך טובה יותר מאשר הגורמים החוקיים במדינת ישראל – המשטרה, ולאחר מכן הגופים המטפלים בנושאים אלה.

טוב יהיה כי הטוענות שנפגעו תפנינה למשטרה כדי שתלונתן תתברר. לא קל לעשות זאת. הציבור חייב לתת עידוד ותמיכה ללכת בדרכי ה׳ ולבקש את הנרדף; טוב יהיה כי הרב טאו יפנה למשטרה כדי שתגן עליו אם לא עשה דבר, והציבור צריך להתנגד לקבלת הכרעה ברחובה של עיר או בככרות הרשתות החברתיות. וכולנו נפעל לאור דברים אלה, שנכתבים כבר שנים רבות. חלק גדול מהיכולת להתמודד עם שאלות מעין אלה הן לחשוב עליהן מראש, ולקבוע לעצמנו כללים ודרכי התנהגות שלא נולדים על רקע מציאות מסוימת אלא שרירים קבועים וקיימים.