ההחלטה שנשים בלבד ידליקו משואות ביום העצמאות פוגעת בנשים שהיו ראויות להגיע למעמד הזה גם ללא שיקולים מגדריים, הבון-טון הפמיניסטי משתיק כל עמדה אחרת וגורם לעיוותים ואי-צדק בכל תחומי החיים בישראל", כך כתב עמנואל שילה עורך העיתון 'בשבע' בטורו בעיתון שהתפרסם בסוף השבוע האחרון.

לדבריו, "איש לא יחלוק על כך שמרים פרץ, אשת חינוך ותיקה ואמם הגיבורה והמופלאה של קציני צה"ל אוריאל ואלירז פרץ הי"ד שנפלו בקרב בלבנון ובעזה, ראויה להדליק משואה בטקס הממלכתי המסורתי של ליל יום העצמאות. מי אם לא היא. האלופה הראשונה בצה"ל, אורנה ברביבאי, היא מועמדת טבעית. כמוה גם עדינה בר-שלום, מייסדת המכללה האקדמית החרדית שתקבל השנה גם את פרס ישראל, או גאולה כהן – הלוחמת הנאמנה למען תקומת עם ישראל בארצו, מנעוריה בלח"י דרך כהונתה רבת השנים בכנסת ועד היום. אפשר לתהות כמה כבר הספיקה תלמידה בכיתה י"א, יושבת-ראש מועצת התלמידים הארצית שגם היא תדליק משואה, לעשות בשביל מדינה. התשובה היא שטקס הדלקת המשואות אינו זהה לפרס ישראל, שמוענק על תרומה ייחודית ויוצאת דופן למדינה ולחברה בישראל. מדליקי המשואות אמורים לייצג צדדים יפים ושונים של החברה הישראלית – הא ותו לא. אבל מי שהגתה את הרעיון שמדליקי המשואות השנה יהיו כולן על טהרת המגדר הנשי חשבה אולי לחלוק כבוד לנשים, אבל עשתה את ההיפך מזה. ההחלטה הזאת יוצרת רושם מוטעה כאילו אותן 14 נשים שנבחרו היו זקוקות לאפליה מתקנת כדי לקבל את הכבוד הזה. כאילו בלי להוציא את הגברים מהמשחק, בלי הדרת הגברים הזאת, הן לא היו מצליחות להגיע למקום הזה.

"הצורך להתייחס לנושא השולי הזה של מדליקות המשואות נובע מכך שמדובר בחלק מתופעה רחבה ובעייתית של השתלטות מוחלטת של האג'נדה הפמיניסטית הרדיקלית על השיח הציבורי".

שילה הוסיף וכתב: "הרי אף אחד לא היה מעז להחליט שבשנה מסוימת כל מדליקי המשואות יהיו גברים. אבל כשמחליטים שכולן תהיינה נשים, אפילו לא מרגישים שאולי יש כאן בעיה של הדרת גברים. התנועה הפמיניסטית, שבעבר נאבקה על צדק ושוויון לנשים, מנהלת כיום מלחמת מעמדות תוך חתירה ברורה – גם אם לא מוצהרת מסיבות טקטיות – לעליונות נשית. ארגוני הנשים לא מסתפקים במאבק נגד עוולות וקיפוח. הן נאבקות על זכויות יתר. השליטה שלהן בפקולטות למגדר, כמו גם בשיח הציבורי והתקשורתי, היא מוחלטת. רק מעטים מעזים להתווכח עם אג'נדות פמיניסטיות וטיעונים פמיניסטיים. וכאשר נשמע קולו של צד אחד בלבד – ברור שנכנסים לסחרור ומאבדים את האיזון.

"השתלטות האג'נדה הפמיניסטית ומלחמת הקודש נגד הדרת נשים מגיעה עד לכדי פסקי דין מעוותים ומחמירים באופן חסר פרופורציה. אברך חרדי הורשע לאחרונה בעבירת הטרדה מינית רק משום שבלהט ויכוח על הפרדה בין גברים לנשים באוטובוס הוא גידף חיילת בתואר 'פרוצה'. מעצרו, האשמתו והרשעתו באו לעולם במסגרת המאבק שקידש מפקד משטרת ירושלים, ניסו שחם, בהדרת נשים בעיר. זהו אותו ניסו שחם שהורה להכות באלות ולהפעיל מכת"זיות נגד משתתפי המחאה הכתומה בכפר מיימון, תוך שהוא מנבל את פיו ומגדף את "החרדים האלה" בכינויי גנאי גסים. וזהו אותו ניצב ניסו שחם שגורש בחרפה מהמשטרה לאחר שהתברר שבמקביל למלחמתו ההרואית נגד הדרת נשים הוא עסק בהטרדה וניצול מיני של שוטרות ששירתו תחת פיקודו. אותה חיילת, שותפתו למלחמת הקודש על כבוד האישה, החליפה בינתיים את מדי צה"ל בלבוש חושפני מינימלי שבו התחרתה בתחרות יופי וזכתה בתואר "נערת ישראל". הלוחמת האמיצה נגד הדרת נשים החפיצה את גופה והוכיחה שהאברך החרדי לא ממש הרחיק לכת בכך שלא ראה בה את סמל הצניעות. אבל את ההרשעה שלו כעבריין מין זה לא ימחק.

"ניסיונות ההשתקה לא ינצחו את חופש המחשבה ואת השכל הישר. גברים ונשים שמאסו בשיח השתלטני הזה יעזו יותר ויותר להשמיע קולות אחרים. וגם אם לא אוזמן בזכות זה להדליק משואה ביום העצמאות, יהא נא טור זה תרומתי הצנועה להעשרתו וגיוונו של השיח הרדוד, השטחי והחד-צדדי בנושא המגדרי".