ברצוני לחזור אחורה לימים שלפני מערכת הבחירות האחרונה. כתמיד, היו אלה ימים מתוחים של ערב הכרעה פוליטית, הכרעה שבמקומותינו היא תמיד הרת גורל. כפי שהורגלנו מזה שנות דור  המערכה התנהלה בין הימין הישראלי לבין השמאל. שלא כבעבר, ניצבנו, אלפי רבבות בית ישראל לבחירות לאחר כמה מערכות קודמות בהן לא הושגה הכרעה.

הסקרים לימדו על קרב צמוד כשאיום התיקו המשתק מרחף באוויר, חזק מתמיד. אובדי עצות עמדנו מצביעים רבים מהימין, כאשר אצל רבים מהדהדת השאלה – האם ניתן להצביע עבור מפלגת ימינה, זו שעברה במערכות הבחירות הקודמות תהפוכות מתהפוכות שונות – לרבות החלפת מועמדים, החלפת שמות, חבירה של אישים ונטישה…

איילת שקד (צילום: פלאש 90)

בקדמת הבמה התייצב ראש המפלגה נפתלי בנט ובפיו הבטחות מפורשות שאין מפורשות מהן, בנט הבטיח להתחבר לאחר הבחירות לממשלת ימין, כזו שתגשים מדיניות לאומית יהודית וציונית, כזו בה חפץ הרוב המכריע של היהודים בארץ ישראל. את הגיס החמישי והאויב מבית, הערבים, אינני מחשיב בחשבון זה אם כי שמור להם תפקיד משמעותי בפסיפס הדמוקרטי בארצנו – אסון עליו דובר ועליו עוד ידובר רבות.

הלך נפתלי בנט ועשה נפשות להבטחותיו כדלעיל. הוא התראיין בכל העיתונים, בכל תחנות הרדיו, בכל אמצעי התקשורת האלקטרוניים. הוא צייץ, הוא סימס, הוא העלה פוסטים, הוא עשה שימוש מקיף ואגרסיבי בכל אמצעי הדיגיטל – ובפיו מסר אחד, חד וברור, כזה שאינו משתמע ואף אינו יכול להשתמע לשתי פנים. לאחר הבחירות ימינה בהובלתו ובהובלת איילת שקד תחבור אך ורק לממשלת ימין.

בנט הסביר את עמדתו / הבטחתו זו ונימק – "לא אוכל להצטרף לממשלת שמאל כי אני איש ימין". לא אוכל לשבת עם השמאל כי תהום מפרידה בינינו", "הסיבה שלא אוכל לשבת עם לפיד היא שהוא איש שמאל ואילו אני איש ימין".

בהופעה בלתי נשכחת ובלתי נסלחת אצל בועז גולן בערוץ 20 (כיום 14) הציג בנט אותם המסרים כדלעיל ואף נקט בצעד מפתיע אותו יזם והכין מראש. בנט שלף בדרמטיות  מסמך מודפס אותו הציג וכך אמר :

"הנה המסמך, אני פה אחתום עוד רגע. אני לא אאפשר ליאיר לפיד להיות ראש ממשלה, גם לא ברוטציה ואתה (בנימין נתניהו – ב.ש.)  צריך להתחייב שאתה לא תקים ממשלה על קולותיו של מנסור עבאס מהתנועה האסלמית". "אני אחתום" הוסיף בנט ואמר "אני אשאיר פה את המסמך לחתימה שלך". הניח בנט את המסמך לפניו ובשידור חי חתם עליו בחתימת ידו.

לאחר החתימה הציג בנט את המסמך החתום בפני המצלמה והכריז: "ראש הממשלה, אתה מוזמן עם הרבה כבוד לחתום שאתה לא תקים ממשלה על הקולות של מנסור עבאס, אני מחכה."

הבחירות התקיימו והסוף ידוע. בנט הקים ממשלה הנתמכת על ידי מנסור עבאס (או כלשונו- "על הקולות של מנסור עבאס") והמליך את יאיר לפיד לראש ממשלה ברוטציה (שלימים יצאה אל הפועל).

זהו, ללא כל ספק, הרגע המביש, האפל והנכלולי ביותר בתולדות הפוליטיקה הישראלית. היינו עדים לו כולנו ואין להתכחש לרמייה.  אי אפשר להתעלם מהבגידה בבוחרים, לא ניתן להתכחש לדברים המפורשים, אי אפשר להסיר את הכתם הנורא הרובץ על האיש הזה ועל שותפתו לדרך איילת שקד וקשה עד בלתי אפשרי למחול, לסלוח, לרפא את הכאב.

בנט היה בחזית אבל מי שהלכה אתו יד ביד, בתירוצים מתירוצים שונים ובראשם הרצון להימנע בכל מחיר ממערכת בחירות נוספת – הייתה איילת שקד. אותה איילת שכיום מכריזה על זה ש"חזרה לימין" אותה איילת שאמרה שהלב שלה תמיד היה בימין. אותה איילת שכיום מנסה לקושש את  קולות אותם הבוחרים  הנבגדים תוך שהיא מבטיחה (שוב…) להיות נאמנה למי שיצביע עבורה.

אי אפשר בלא לציין כמה מהנזקים להם גרמו השניים, איילת שקד ונפתלי בנט, במעשה גניבת הקולות הנ"ל, ואלה רבים וקשים.

ראשית כל וחמור מכל – עזות המצח ועזות הפנים של האויב הערבי מבית מרקיעה שחקים כפי שטרם ראינו. למעט פרעות אוקטובר הקשות – הערבים החיים בארץ ישראל מבינים כיום שתורת השלבים לחיסול מדינת היהודים קודמה בצעד ענק קדימה לאחר שקמה ממשלה בשיתוף התנועה האסלמית – מבינים ופועלים בהתאם תוך התנערות ממרות השלטון ונקיטת אלימות קשה נגד כל דבר יהודי.

שנית – הנזקים למעמדה הבינלאומי של ישראל הולכים וגדלים מדי יום כאשר חוסר הניסיון של ריקא לפיד (ראש הממשלה בזכות ממליכיו שקד ובנט) מוביל אותנו ממצב משברי אחד למשנהו. היחסים עם פולין קשים, היחסים עם רוסיה ופוטין במצב מסוכן ממש, כלפי ארצות הברית היינו כאסקופה נדרסת ורפובליקת בננות מובהקת, ישראל לפני חתימה הרת אסון על הסכם כניעה לחיזבאללה, הכלכלה במשבר ויוקר המחיה מכה באלפי רבבות בית ישראל, הטרור הערבי מרים ראש לראשונה מזה עשור ופיגוע רודף פיגוע.

ועוד היד נטויה. 

מה שעוללו איילת שקד ונפתלי בנט, ביודעין, בקור רוח, בהחלטה מושכלת (ויש האומרים אף בתכנון מראש) הוא מעשה ההונאה הפוליטי החמור שהיה פה אי פעם. האמת היא שגם בקרב אומות העולם תתקשו למצוא אח ורע לגניבה כזו של קולות, בוודאי לא תמצאו מהלך שפל שכזה בדמוקרטיות המערביות.

על שפלות כזו, על מעילה כזו באמון, על הונאה וגניבת דעת, על גניבת השלטון ועל המלכת השמאל עלינו – על כל אלה אין לסלוח, אי אפשר לסלוח, לא נכון לסלוח, לא חכם לסלוח. וכפי שהוכיח סיפור מעשה הבגידה שסופר לעיל ואותו חווינו זה מקרוב – מסוכן לסלוח