על רקע המחאה הציבורית סביב הגעתו של עזרא שיינברג לקצרין בראש השנה, ובתגובה למכתב ההתנצלות שפורסם בשמו, ברצוננו להתייחס לעניין בקשת הסליחה.

1. מה היא בקשת סליחה? סליחה היא דבר גדול. גם לדעת לבקש אותה וגם לדעת לסלוח. אבל סליחה אמיתית מצריכה יותר ממכתב רפה. ראשית, המכתב פונה למשפחתו ולמקורביו של שיינברג. יש כאן ניסיון נואל להציג אותם כקורבנות הראשיים. סליחה אמיתית, מן הראוי שתפנה בראש ובראשונה אל הנפגעות. שיינברג טוען כי אין באפשרותו לפנות אליהן ישירות אך לא חסרים מתווכים דרכם הוא יכול להעביר מסר של התנצלות וקבלת אחריות. משום מה, עד היום הוא בחר שלא לעשות את זה.

כדי לצפות בסרטון זה, אנא הפעל JavaScript , ושקול לשדרג לדפדפן שתומך ב HTML5 video .

הפגנה נגד עזרא שיינברג בקצרין

2. שיינברג כותב כי הוא מכיר בנזק שיצר פרסום המעשים. ומה לגבי המעשים עצמם? עליהם אין כל התוודות או הכרה במכתב. אל הנפגעות הוא מתייחס כאל אלו ש"התלוננו נגדי". לא חלילה אלו שהוא פגע בהן. ואם אין די בכך, את האחריות על ההתעמרות הנמשכת בנפגעות במסגרת המשפט האזרחי, הוא מטיל על עורכי דינו.

3. אין במכתבו שום לקיחת אחריות או הכרה בפשעים שביצע. מכתבו של שיינברג מעורר כעס והבנה מצערת כי הוא לא עשה כל תשובה ואין הוא רואה את עצמו כפושע שפגע במשפחות רבות, שנתנו לו את כל אמונם. אנו רואים במכתב זה צעד ראשון וסימן להצלחת המאבק. האיש מבין שהציבור בקצרין חזק ולא עומד מנגד. האדמה רועדת מתחת רגליו זה כשלעצמו חשוב ביותר. אך כאמור, זהו צעד ראשון וקטן. מטרתנו היא להגן על עצמנו, על קהילת קצרין, מפני אפשרות של פגיעות חוזרות דווקא בשל ההבנה, דרך מכתבו של שיינברג כי אין הוא מביע חרטה על עצם מעשיו!

4. אין במכתבו של שיינברג שום מסר שיכול להרגיע את תושבי קצרין, כי אין הוא הולך לבצע שוב את אותם פשעים שביצע בעבר. בנוסף לכך, אם אכן אין ברצונו להשתייך שוב לקהילה, כפי שציין במכתבו, שיכבד את רצון תושבי קצרין ולא יכפה את עצמו עליהם. אדם המכה על חטא נשאר בביתו ואינו מסתובב בציבור בראש מורם וחיוך זחוח, כפי שראינו את שיינברג בראש השנה האחרון, רק לפני כמה ימים.

קהילת קצרין יודעת לסלוח ולמחול, אך בראש ובראשונה אנו קהילה שיודעת להגן על עצמה ואנו נעשה זאת בכל דרך חוקית אפשרית!

=======

הכותבים הם חברי הקהילה הסרוגה בקצרין