ימים נוראים הם, בין היתר, הזדמנות לשיח על מקומם של הספרדים בישיבות הדתיות לאומיות. מימין ומשמאל, הנושא הזה משתנה מאוד.

אבישי בן חיים הציף שיח ישראלי ער על יחסי ספרדים ואשכנזים, למרות שהוא משום מה מסרב להבין ששאלת העדתיות היא רק אחת הנגזרות של שאלת היהדות.

מהצד השני, העולם החרדי הספרדי חווה מהפכת עצמאות מדהימה, שאת תוצאותיה נוכל לראות רק עוד שנים רבות. בתווך, כרגיל, נמצאת הציונות הדתית, שמפלסת לעצמה את דרך השילוב הנכונה.

ייתכן שישנם ראשי ישיבה שמבחינתם זהו סוג של סינון שקט. לשיטתם, מי שקריטי לו לחוש התאמה בין הבית לישיבה, כנראה שהישיבה שלהם לא מתאימה לו. הישיבה שואפת לחנך לדמות בוגר מסוימת, מבחינת דרך הלימוד וסגנון החיים, והחדרת המנטליות ואורח החיים הספרדי, על המודלים הרבניים שלו לתוככי הישיבה, לא מתיישבת עם השאיפה הזו.

כדי לצפות בסרטון זה, אנא הפעל JavaScript , ושקול לשדרג לדפדפן שתומך ב HTML5 video .

נעילה בצאת יום כיפור, בכיכר דיזנגוף בתל אביב (צילום: ראש יהודי)

הסינון הזה לגיטימי, כי כל ראש ישיבה מציב מול עיניו את המודל החינוכי אליו הוא שואף. הבחורים המגיעים למקומות כאלו רק צריכים להיות מודעים לכך שזו תפיסת ראש הישיבה שלהם.

אבל ישנם מקומות שהישיבה יותר מתחשבת ברצון התלמידים, מתאימה את עצמה אליהם ולא דוחקת בתלמידים להיות שכפול של ראשי הישיבה. במקומות הללו, אין לי ספק שהסיבה היחידה לחוסר השילוב, היא פשוט חוסר הבנה.

ראשי ישיבות לא מודעים למחיר הכבד שהם משלמים על חוסר השילוב והאיזון בין העדות. הם לא מבינים שאם בחור אשכנזי חווה התאמה מלאה בין הבית לישיבה, לפחות מבחינת ההלכות, המנגינות והסגנון, ואלו בחור ספרדי נאלץ לגשר לעצמו ולחיות בין שני עולמות, אז הם מפסידים בחורים רבים שירגישו פחות קשורים לישיבה.

ברגע שהבחורים יוצאים מהישיבה הם ישובו לנוסח אבותיהם, ואז הישיבה תהפוך אצלם מבית חינוך למקום לימוד. כי כל מה שמבדיל בין בית חינוך שמעצב דמות ובונה צביון למקום לימוד בלבד, הוא השאלה האם מעבר ללימוד החיים שלך תואמים למקום הזה. אם הרקע שלך לא בא לידי ביטוי בישיבה שלך, אתה פחות תתחבר אליה. ככה עובד העולם.

ברור לי שמלבד ראשי הישיבות – שבאופן מודע מנציחים חוסר שוויון כי מבחינתם שוויון בין העדות יפגע ביעד אליו הם רוצים להגיע – שאר ראשי הישיבות פשוט לא מבינים את המחיר שהם משלמים.

כל ראש ישיבה רוצה שהבוגרים שלו ירגישו קשורים לישיבה, ירגישו שישיבה היא בית ולא אקדמיה לגמרא, ואין כל ספק שאם לפני הישיבה ואחרי הישיבה הבחור מתפלל בבית כנסת אחר, על כל ההבדלים הנגזרים מכך, ייווצר פער בין החיים שלו לישיבה, וממילא החיבור שלו לישיבה ולדרך שלה ייפגע.

הפתרון של העולם החרדי, הקמת ישיבות ספרדיות נפרדות, לא מתאים לאורח החיים הדתי לאומי, ולכן נראה שהפתרון הרצוי הוא שהבחורים ישתפו, בעדינות ובכבוד, את ראשי הישיבות בצורך שלהם, בתחושות שלהם, ובמחיר שהם משלמים על הפער בין הבית והקהילה לבין הישיבה.

=======

דניאל סגרון הוא אברך תושב ירושלים