בעוד הציבור הדתי והחרדי לא ישתמש בתחבורה ציבורית (או פרטית) בשבת, רבים בציבור החילוני ישמחו לעשות זאת כדי להגיע לים, לצאת לבילוי או לבקר משפחה וחברים. כך עולה מסקר מיוחד במסגרת שנתון דת ומדינה, שהמכון הישראלי לדמוקרטיה מפרסם בימים אלה. הנתונים תואמים לממצאים של סקרים קודמים, שנערכו על ידי גופים שונים, ולפיהם רוב מוחלט בקרב החילונים תומך בתחבורה ציבורית בשבת.
בהינתן תמיכה רחבה זו, השאלה היא אלו טיעונים עשויים המתנגדים להעלות. הלא מדינה דמוקרטית אמורה, במידת האפשר, להתחשב בהעדפותיהם של אזרחיה, במיוחד בהתחשב בכך שרוב הנפגעים מהיעדר תחבורה ציבורית בשבת הם אזרחים מהשכבות החלשות, שאין להם רכב ושאינם יכולים לממן מוניות, וכן אזרחים ותושבים לא-יהודים, שיכולתם לנוע ברחבי הארץ בסופי שבוע נפגעת.
טיעון אחד שעשויים המתנגדים להעלות הוא שתחבורה ציבורית בשבת היא נגד ההלכה, ולכן הם אינם יכולים להסכים לה. אבל כידוע המדינה אינה פועלת מתוך כפיפות להלכה, ואף אדם דתי אינו מצפה ברצינות שרחובות תל אביב ייראו בשבת כשם שנראים רחובות בני ברק.
אזרחים דתיים עשויים להצטער על כך ששכניהם מחללים שבת או משתתפים באירועים ציבוריים שיש בהם חילול שבת, כמו אירועי ספורט ובידור, אבל אם יש להם טענה רצינית נגד המדינה, היא איננה נגד עצם העובדה שהיא מאפשרת או מעורבת בחילול שבת.
טיעון מבטיח יותר הוא שהשבתת התחבורה הציבורית בשבת מתבקשת מהאופי היהודי של השבת, במובן התרבותי-לאומי, לא במובן הדתי. מצדדי הטיעון הזה אוהבים לצטט מביאליק וכצנלסון כנגד חילול פומבי של שבת (אגב, במחאה על ההחלטה לאשר תחבורה ציבורית בשבת של עיריית תל אביב ב-2019, יצאה שיירת רכבים בהפגנה ברחובות על שם ביאליק וכצנלסון בתל אביב, עם שלטים שעליהם ציטוטים שלהם המסבירים את חשיבות השבת).
אף אדם דתי אינו מצפה ברצינות שרחובות תל אביב ייראו בשבת כשם שנראים רחובות בני ברק. בני ברק בשבת, ארכיון (צילום: Tomer Neuberg/Flash90)
אבל, מים רבים עברו בירדן מאז הקמת העיר העברית הראשונה וכך גם ההתלבטויות לגבי אופייה. מנקודת מבט דמוקרטית, המכבדת את העדפותיהם הממשיות של האזרחים, מה שרלוונטי בעת הנוכחית איננו מה שחשבו יהודים על השבת לפני קרוב למאה שנה, אלא מה הם חושבים עליה היום, ובעניין זה הסקרים של המכון הישראלי לדמוקרטיה ושל גופים אחרים מספקים תשובה חד-משמעית.
זאת ועוד, בימים שבהם כמעט לאיש לא היה רכב פרטי בתל אביב, השבתת הדיליז'אנס עשויה הייתה להרים תרומה ייחודית לאווירת השבת בחוצות העיר. אבל, כאשר אלפי מכוניות נוסעות ברחובות, בתי הקפה פתוחים ומוזיקה נשמעת מכל פינה, קשה להבין את החשש שלאוטובוסים (או לרכבת הקלה שבקרוב תחל לנסוע) יש השפעה ייחודית ומזיקה על "אווירת השבת".
הטיעון האחרון שעשויים להעלות המתנגדים לתחבורה ציבורית בשבת הוא שהיא מפריעה לאורח חייהם של שומרי השבת. יחד עם זאת, איש אינו מציע להפעיל קווי אוטובוס בשבת (שיהיו מן הסתם לא רווחיים) בשכונות או ביישובים דתיים, וככל שמדובר בדתיים שגרים בשכונות מעורבות, לא ברור מדוע הנסיעה של אוטובוסים או רכבות בשבת מפריעה להם יותר מזו של רכבים פרטיים, שאיש אינו מעלה על הדעת לאסור.
בהינתן חולשתם המביכה של הטיעונים נגד תחבורה ציבורית בשבת, העובדה שחלק מהדתיים עדיין משמיעים אותם נובעת כנראה מכך שהם תופסים מאבק זה כעניין סימבולי, מעין מוצב אחרון, שהיה וגם הוא ייפול, הם יפסידו במאבק ההיסטורי על השבת במרחב הציבורי של המדינה היהודית.
אך, לטוב או לרע, האמת היא שהם כבר הפסידו כמעט לגמרי. השבת שינתה את פניה לגמרי בעשורים האחרונים; מרכזי הבילוי והספורט פתוחים ללא הגבלה, ומרכזי קניות גדולים הומים מרוב אדם. במצב עניינים זה, המאבק נגד תחבורה ציבורית בשבת הוא דוגמה למאבק האתמול. במציאות הנוכחית הוא חסר טעם, פוגע באוכלוסיות החלשות באופן מרגיז, ומעצים תחושות של ניכור וכעס של החילונים כלפי הדתיים וכלפי המסורת היהודית.
ארכיון (צילום: Avshalom Sassoni/Flash90)
החלק האופטימי היחיד הוא ששיעור לא מבוטל – כנראה בין 30 ל-40 אחוזים – מהציבור הדתי, ושיעור גבוה עוד יותר מהציבור המסורתי, תומך בתחבורה ציבורית בשבת. תמיכה זו היא מקור לאופטימיות, משום שהיא מלמדת שחלק גדול מהדתיים הפנימו שחיים ביחד מחייבים ויתורים הדדיים, ושלדתיים, כשם שלחילוניים, עניין ביצירת כללים הוגנים ושוויוניים המכבדים את כלל האזרחים.
אולי בכנסת הבאה יצטרף הקול הזה לקול החילוני, ויכניס שינויים של ממש בתחבורה הציבורית בשבת. אם תרצו אין זו אגדה.
הכותב הוא עמית בכיר בתוכנית לזכויות אדם והיהדות במכון הישראלי לדמוקרטיה וראש החוג לפילוסופיה באוניברסיטת חיפה
מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
