בנאום מיוחד בבונדסטאג, בית הנבחרים הפדרלי של גרמניה, קרא היום (שלישי) הנשיא יצחק הרצוג לפלסטינים להילחם בטרור, ולמדינות העולם להיאבק נגד האיומים בהשמדת ישראל מצד איראן.
הרצוג פנה לנוכחים ואמר כי הוא עומד בבית הנבחרים כשליח ציבור, "כנשיא מדינת ישראל, מדינת הלאום הריבונית והדמוקרטית של העם היהודי, כבן גאה לעם היהודי, כשאני נושא עמי חלומות ומשברים, מכאובים ומזור, חורבן וקוממיות, אך מעל לכל אלה, אני עומד לפניכם כשאני נושא עמי בציקלוני ציווי אחד. אולי הציווי התנ"כי הנעלה, הערכי והמחייב ביותר עבור כל יהודי באשר הוא: "זָכוֹר".
מרגש: הנשיא אומר 'יזכור' לחללי השואה בבונדסטאג
4
0
נאומו המלא של הרצוג:
"לפני קצת פחות מאלף שנה, עברה רוח סערה וסופה, על הקהילות היהודיות העתיקות של גרמניה. מסע הצלב הראשון, פגע קשות בקהילות היהודיות, והותיר אותן חסרות, המומות ודואבות. הטראומה, עיצבה כאן בגרמניה, "אשכנז" – בלשונם של היהודים, פרקטיקות חדשות של זיכרון. לאוצר התפילות היהודי העתיק, נוספה אז תפילה מצמררת, המלווה אותנו עד היום, במעגל השנה היהודי: תפילת "יזכור"".
"בייאושו, בִּכְאֵבוֹ, פנה העם היהודי לאל, וּבִקֵּשׁ להטיל עליו – על האל – את מלאכת הזיכרון. כאילו הכריז ואמר: זכור אתה – אלוהים, את אשר אנחנו איננו מסוגלים לשכוח. ברשותכם, אני מבקש היום, כנשיא מדינת ישראל, מדינתו של העם היהודי, לפתוח את דברי בתפילת ה'יזכור' שאותה אקדיש, לעילוי נשמתם של אחינו ואחיותינו, שנהרגו, ונטבחו, ונרצחו בידי הנאצים ועוזריהם".
"יִזְכֹּר אֱלוֹהִים אֶת נִשְׁמוֹת אֲחֵינוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, חַלְלֵי הַשּׁוֹאָה וְגִבּוֹרֶיהָ, נִשְׁמוֹת שֵׁש־מֵאוֹת רִבְבוֹת אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל, שֶׁהוּמְתוּ וְשֶׁנֶּהֶרְגוּ וְשֶׁנֶּחְנְקוּ וְשֶׁנִּקְבְּרוּ חַיִּים, וְאֶת קְהִלּוֹת הַקֹּדֶשׁ שֶׁנֶּחְרְבוּ עַל קְדֻשַּׁת הַשֵּׁם. יִזְכֹּר אֱלוֹהִים אֶת עֲקֵדָתָם עִם עֲקֵדַת שְאַר קְדוֹשֵׁי יִשְׂרָאֵל וְגִבּוֹרָיו מִימֵי עוֹלָם, וְיִצְרֹר בִּצְרוֹר הַחַיִּים אֶת נִשְׁמָתָם. הַנֶּאֱהָבִים וְהַנְּעִימִים בְּחַיֵּיהֶם וּבְמוֹתָם לֹא נִפְרָדוּ. ויָנוּחוּ בְּשָׁלוֹם עַל מִשְׁכְּבוֹתָם, וְנֹאמַר אָמֵן."
"נשיא הרפובליקה הפדרלית של גרמניה – מר פרנק-ואלטר שטיינמאייר, ורעייתו הגב' אלקה בודמבנדר; הקנצלר הפדרלי של גרמניה – מר אולף שולץ; נשיאת הבונדסטאג הגרמני – גב' ברבל באס; נשיא הבונדסראט הגרמני – מר בודו רמלוב; נשיא בית הדין הפדרלי החוקתי של גרמניה – מר Stephan Harbarth; מנהיגות ומנהיגי גרמניה, מכובדי כולם".
"אינני לבד, אני עומד כאן כשליח ציבור"
"אני ניצב לפניכם היום, אך אני אינני לבדי. אני עומד כאן כשליח ציבור. אני עומד כאן כנשיא מדינת ישראל, מדינת הלאום הריבונית והדמוקרטית של העם היהודי, שהיא התגשמות תפילותיהם של דורות רבים; אני עומד כאן כבן גאה לעם היהודי – דור תשיעי לרב שמואל יצחק הילמן שכיהן כרב קהילה בגרמניה והיה צאצא של הרב יחזקאל קצנלבוגן – רבן של המבורג והערים הסמוכות לה;"
"אני עומד כאן כשאני נושא עמי חלומות ומשברים, מכאובים ומזור, חורבן וקוממיות הכרוכים זה בזה. אך מעל לכל אלה, אני עומד לפניכם כשאני נושא עמי בציקלוני ציווי אחד. ציווי שלצד "עשרת הדיברות" ו-"ואהבת לרעך כמוך" הוא אולי הציווי התנ"כי הנעלה, הערכי והמחייב ביותר עבור כל יהודי באשר הוא: "זָכוֹר". האומה היהודית היא אומה זוכרת. זה חלק מהותי ובלתי נפרד מהזהות שלנו".
"וכך, כשאני דורך על אדמת גרמניה, איני יכול שלא להיזכר, ולהוציא מתרמילי את אלבום התמונות של עמי, שבו שזורות אינספור תמונות מפיסת הארץ הזו. תמונות של פסגות, תמונות של תהומות. ובעודי עושה זאת, אבקש לדבר עמכם כאן היום על עבר, ועל עתיד".
כדי לצפות בסרטון זה, אנא הפעל JavaScript , ושקול לשדרג לדפדפן שתומך ב HTML5 video .
"עַל שֻׁלְחָנִי מֻנַּחַת אֶבֶן שֶׁכָּתוּב עָלֶיהָ "אָמֵן", שֶׁבֶר מַצֵּבָה, שְׁאֵרִית מִבֵּית קְבָרוֹת יְהוּדִי שֶׁנֶּחְרַב לִפְנֵי כְּאֶלֶף שָׁנִים, בָּעִיר שֶׁבָּהּ נוֹלַדְתִּי. מִלָּה אַחַת – "אָמֵן" חֲרוּתָה עָמֹק בָּאֶבֶן. אָמֵן קָשֶׁה וְסוֹפִי, עַל כָּל שֶׁהָיָה וְלֹא יָשׁוּב, אָמֵן רַךְ וּמְזַמֵּר כְּמוֹ בִּתְפִלָּה, אָמֵן וְאָמֵן, וְכֵן יְהִי רָצוֹן". את המילים האלה כתב המשורר הישראלי, איש ירושלים, יהודה עמיחי, שנולד כלודוויג פּפוֹיְפֶר בעיר וירצבורג שבבוואריה. נדמה שהוא ניסה במילותיו להלך בין טיפות הגאווה והיגון של העבר היהודי בארץ הזאת, ולגשר, אולי, על התהום שנפערה בין ארץ הולדתו לבין מולדתו".
"גרמניה הייתה במשך מאות ואלפי שנים בית מפואר עבור עמנו, בית חם, טוב ופורה, בית בו צמחה היהדות על כל היבטיה – דת, תרבות, רוח, מדינאות, מדע, ועוד ועוד. בגרמניה צמחה ההנהגה הרבנית שהייתה לאחת מהמשמעותיות והמשפיעות ביותר בתולדות עמנו".
"כאן עוצבה דמותו של ר' שלמה יצחקי – רש"י – שנחשב לגדול פרשני המקרא והתלמוד; כאן חונכו גדולי רבני ישראל, החל מרבי מאיר מרוטנבורג ורבים ממי שמכונים "הראשונים"; וכלה ברבי שמשון בן רפאל הירש ורבי דוד צבי הופמן בני הדורות האחרונים. גרמניה הייתה בית לענקי תרבות, רוח ומדע יהודיים, ממשה מנדלסון ואברהם גַיְיגֶר, ועד יום-טוב ליפמן צונץ וגֵרְשׂם שׁוֹלֶם; מאלברט איינשטיין ופאול ארליך ועד אמי נֶתֶר; מברתולד אַוּאֶרבַּך וקוּרט וייל ועד אֶלְזֵה לַסְקֶר-שִׁילֶר".
"ולאלה ראוי שנוסיף את חלוצות העבודה הסוציאלית – סידי וְרוֹנסקי וצֶסי רוזנבליט; וכמובן גם מנהיגים ציוניים רבי השפעה שגדלו והתפתחו בגרמניה, ובהם הרב צבי הירש קלישר, משה הס ואוטו ורבורג. ועוד רבים וטובים, בכל תחומי החיים. כולם גדלו כאן, כולם חונכו כאן, כולם עוצבו כאן. הם תרמו לשגשוג העם היהודי, הם תרמו לשגשוגה של גרמניה. כך שהארץ הזאת, ארצכם שלכם, נוכחת בדנ"א האינטימי והעמוק ביותר של עמי".
"לא הייתה מעולם מדינה שאחראית לאובדן צלם אנוש כמו גרמניה"
"אבל, מכובדי, ואין זה סוד, הארץ הזו – גרמניה, הייתה בית לזוועות הגדולות ביותר שפקדו את העם היהודי ואת האנושות כולה לאורך הדורות. החל בפוגרומים, פרעות, ומעשי טבח אכזריים, חורבן של קהילות יהודיות שלמות, שהתרחש פעם אחר פעם באלף השנים האחרונות; וכלה בתהום האפילה ביותר בתולדות משפחת האדם – השואה. לא היה בדברי הימים כמסע שערכו הנאצים ועוזריהם להשמדת העם היהודי".
"לא הייתה מעולם מדינה שהייתה אחראית, כפי שגרמניה הנאצית אחראית – לאובדן צלם אנוש, למחיקתה של החמלה, לשאיפה למחוק מעל פני האדמה, באכזריות כה נוראה, אומה שלמה. אבי זכרו לברכה – נשיאה השישי של מדינת ישראל – חיים הרצוג, היה מראשוני המפקדים ששחררו את מחנות המוות בגרמניה ממלתעות החיה הנאצית. לא אשכח לעולם כיצד הוא תיאר בפני את הזוועות שנגלו לנגד עיניו. את הצחנה, את שלדי האדם בפיג'מות הַמְּפֻסְפָּסוֹת, את ערימות הגופות, את החורבן, את הגיהנום עלי אדמות".
"ב-1987 הוא קיים את הביקור הראשון של נשיא ישראלי בגרמניה, ובחר לפתוח את ביקורו במחנה ברגן-בלזן, ארבעה עשורים לאחר שדרך שם – בלב הַמַּאְפֵּלְיָה – בפעם האחרונה. בביקורו, הוא אמר, ואני מצטט: "לא סליחה אתי – ולא שכחה. רק למתים זכות לסלוח, ולחיים אין רשות לשכוח". כך אמר, בצוואתו שאותה אני נושא על לוח ליבי כאן היום. 35 שנים חלפו, ואני, שבעוד שעות ספורות אחתום בברגן-בלזן את ביקורי הממלכתי בגרמניה, מבקש לחזור על דבריו כאן בפניכם – נציגיו של העם הגרמני, מכל סיעות הבית, ולומר: העם היהודי לא שוכח. ולא רק משום חובנו לדורות העבר, אלא משום חובתנו לדורות העתיד".
"אין זה דבר קל. התמודדות עם זיכרון מזעזע היא מורכבת במהותה. היא מורכבת, קשה וכואבת – לגרמנים, משום שתמיד יהיו מי שיכחישו, שירגישו מואשמים, או פשוט ירצו להשאיר את העבר בעבר. ובאופן אחר לחלוטין – היא מורכבת, קשה וכואבת גם בישראל. הרי אם נרצה בכך ואם לאו, זיכרון השואה הוא חלק עמוק מזהותנו כאומה; וְעַם הנושא בזיכרון ההיסטורי שלו, חווית תהום כל כך קודרת, כל כך בלתי אפשרית, הוא איננו עם ככל העמים".
"ולמרות כל אלה, מכובדי, גם אם איננו מסוגלים להיפגש במחוזות הזיכרון, אנחנו חייבים להיפגש במחוזות המשמעות. להעניק משמעות לזיכרון, משמעו להתייחס לזיכרון כצו מחייב, כעול מוסרי. כאחריות".
"על העבר אמנם לא ניתן לגשר, אבל העתיד שלנו, טומן בחובו אחריות כבירה, ועל כן הוא חייב להיות משותף; משותף, בשבילנו ובשבילכם; כי רק כך, רק ביחד, נוכל לתת משמעות לזיכרון. רק המפגש, העמקת היחסים, מחויבות הדדית עיקשת, לחרות, לאנושיות, ולדמוקרטיה, לצד שבועת נאמנות מתמדת לעצמאות מדינת ישראל וביטחונה ולשגשוג העם היהודי, יבטיחו לשני העמים משמעות לזיכרון; ויהיו מופת לאנושות כולה".
"מכובדי, ההיסטוריה קושרת את העם היהודי ואת מדינת ישראל, בקשר בל ינתק, עם גרמניה. קשר של זיכרון, קשר של משמעות, קשר שחייב למצוא את ביטויו במישורי העבר, ההווה והעתיד".
"במישור העבר: עלינו להוסיף ללמוד וללמד על השואה. לחקור ללא מגבלה ומורא ולהתבונן במציאות כפי שהיא; להילחם מלחמת חורמה כנגד הכחשת השואה, לדון בנסיבות שהובילו אליה, להפוך כל אבן; לנסות להבין את מה שהדעת אינה תופסת".
"במישור ההווה: צו השעה, המחייב אותנו יום-יום, שעה-שעה, הוא לא להתעלם מקולות מפיצי שנאה, בין אם הם באינטרנט, ברשתות החברתיות, ברחוב, או במוקדי הכוח הפוליטיים. עלינו להילחם באנטישמיות ובגזענות מלחמת חורמה – נחושה, ברורה, בלתי-מתפשרת; ולחפש את הדרך שבה נצעד ביחד – בראי ערכי השלום, הצדק, הכבוד ההדדי, הסובלנות והשותפות".
"ובאשר לעתיד, מכובדי, אני סבור שהחובה המוטלת עלינו בנוגע לעתיד, היא גם זכות במלוא מובן המילה. השותפות בין ישראל וגרמניה עשתה לה שם בכל רחבי תבל, ועלינו להמשיך להעמיקה ולפתחה, לטובת עתיד מזהיר לא רק עבור מדינותינו אלא עבור האנושות כולה".
"מדינת ישראל של היום היא מופת של תחייה ושגשוג; של תרומה כבירה לאנושות – בתרבות, בביטחון, ברפואה, באקדמיה, במדעים, ובתחומים רבים נוספים. ישראל ביססה לאורך השנים שותפות איתנה עם מדינות אירופה במגוון סוגיות ושדות; והיא נוטלת חלק במאמצים לפתרון משברים עולמיים, ובהם משבר האקלים, שלמדינתי יש חלק משמעותי מאד בפיתוח טכנולוגיות שיתרמו להתמודדות עמו".
"ישראל גם הפכה להיות מנוע עוצמתי לשותפות כלל איזורית במזרח התיכון. הסכמי אברהם, שהצטרפו להסכמי שלום קודמים, ומהלכי נורמליזציה, דיאלוג וקירבה נוספים, הפכו את ישראל למחוללת של יחסי שכנות קרובים, של שגשוג, ושל צמיחה חסרת תקדים באזורנו. מעולם לא חששנו מביקורת, מעולם לא מנענו ביקורת, אך תמיד נדרוש ממבקרינו דבר אחד: לדבוק באמת. הושטת היד הישראלית לשלום היא אמת, מערכות היחסים החמות והעמוקות שלנו עם חלק משכנינו הן אמת, וכך גם הערך הרב שהן משיאות למרחב כולו".
"ישראל שאפה מאז ומעולם, ותמשיך לשאוף, לשכנות טובה ולשלום עם כל מדינות ועמים במזרח בתיכון, וכמובן גם עם שכנינו הפלסטינים. זו מטרה מלאת תקווה ואמונה, שלא ויתרנו ולא נוותר עליה. זה מחייב אותנו, וגם את הפלסטינים להתבונן במציאות, ולעשות כל מאמץ לשנותה לטובה. על שכנינו הפלסטינים, בראש ובראשונה, להילחם בטרור ולהפסיקו באופן מיידי".
"רק אתמול ציינו, הנשיא שטיינמאייר ואני, יחד עם המשפחות השכולות ועם הנהגה ישראלית וגרמנית, חמישים שנים לטבח הנורא שאירע על אדמת גרמניה, ושבו נרצחו 11 ספורטאים ישראלים בכפר האולימפי במינכן. על הפלסטינים מוטלת האחריות למסע ההרג המחלחל, שפגע בערכים הבסיסיים ביותר לא רק של כבוד האדם וקדושת החיים, אלא גם של הספורט בכלל ושל האולימפיאדה בפרט; וכך גם האחריות למעשי טרור מחרידים לא פחות – שנעשו מאז ועד לימים אלה ממש. הרשו לי להבטיח לכם: מדינת ישראל תמשיך להושיט את ידה לשלום, באומץ ובנחישות, אך בה בעת גם תשמור על זכותה להגנה ולביטחון".
"בהזדמנות הזאת, אני גם מבקש להודות לנשיא שטיינמאייר, לקנצלר שולץ, ולממשלת גרמניה, על המאמצים שהובילו להסכם עם משפחות החללים, שבליבו לקיחת אחריות, מחויבות לחקירה, וקידומו של מזור עבור המשפחות השכולות".
"מי שמאיים על זכותה של ישראל להתקיים – לא זכאי לוויתורים"
"מכובדי, ישראל שותפה למאמץ הבינלאומי לבלום כוחות רדיקאליים שזורעים טרור, שכול והרס, ומבקשים לאיים על כל אזרחי העולם. גם בדורנו, גם בעת הזאת ממש, כוחות שנאה אפלים, מובלים בידי איראן ומאיימים לא רק על ישראל, ולא רק על היציבות במזרח התיכון, אלא על הסדר העולמי כולו. כאן, מעל הבמה החשובה הזאת בברלין, אני קורא למשפחת העמים לפעול בנחישות ובתקיפות".
"איומים ופעולות להשמדת ישראל הם דבר שלא מתקבל על הדעת. החזקת נשק להשמדה המונית בידי מדינה החברה באו"ם אשר קוראת יום-יום להשמדתה של מדינה אחרת החברה באו"ם, היא פשוט דבר שלא מתקבל על הדעת".
"הקו המנחה צריך להיות ברור: מי שמכחיש את השואה, מי שנוהג בשנאה ובתוקפנות, מי שמאיים על זכותה של מדינת ישראל להתקיים – לא זכאי לחתימה על הסכמים שרק מחזקים אותו, לא זכאי להטבות או לכספים, לא זכאי לוויתורים בשום פנים ואופן".
"על הקהילה הבינלאומית לעמוד בצד הנכון של ההיסטוריה – להציב תנאים ברורים, להטיל סנקציות חריפות והכרחיות, ליצור חיץ בלתי עביר בין אירן ובין יכולת גרעינית, לעשות מעשה, ולא לוותר. מדינת ישראל תגן על עצמה ותילחם בכל דרך באיומים עליה ועל אזרחיה. אני קורא לעולם כולו לא לעמוד מנגד".
"מכובדי, גרמניה ובני העם הגרמני בנו את מדינתם ואת עמם לתפארת אחרי מלחמת העולם השנייה, ועשו זאת באופן מעורר השראה. גרמניה קנתה לעצמה שם והפכה למעצמה כלכלית וביטחונית מובילה ואחראית, למנוע של רוח ותרבות, ולמחוללת של תנופה חסרת תקדים באירופה ובעולם כולו. גרמניה היא כוח מוביל ומרכזי באירופה ובנאט"ו. הדבר בולט בעת הזאת בתמיכתה ושלמותה של אוקראינה".
"אני בטוח שגרמניה תהיה גורם מוביל ביציאה מהטרגדיה הנוראה שפוקדת את העם באוקראינה, שכולנו מייחלים להפסקת סבלו בהקדם האפשרי ולהחזרת יציבות ושלום לאוקראינה ולאירופה כולה".
"העשייה פורצת הדרך של גרמניה בתחום הרווחה, ותרומתה לשוויון, לדאגה לחלש, ולפיתוח תשתיות סוציאליות מרשימות, מכבדות ותומכות עבור אלו שזקוקים לכך, הובילו קו של אנושיות וכבוד האדם, שסחף אחריו את אירופה, וזוכה לכבוד בכל רחבי תבל".
"מעמדה המכובד של גרמניה במשפחת העמים, אשר הפך אותה לאחת מהמנהיגות החשובות של העולם החופשי, הוא פרי של הצלחה, ובעיקר פרי של מחוייבות – לעבר, ולא פחות מכך לעתידה של האנושות. גרמניה הוכיחה שהיא מקדישה מאמצים כבירים להנצחה וזיכרון, ולצד זאת היא פועלת בכל הכוח במישורים של חדשנות, יזמות, מדע, טכנולוגיה ומחקר – בכל ההיבטים שעתידנו תלוי בהם".
"מדינת ישראל גאה בשותפות עם גרמניה, ומעריכה מאד את הידידות העמוקה, את הברית האמיצה שנכרתה בין מדינותינו, ואת התרומה הגרמנית לביטחון ישראל ולשגשוגה. אני סמוך ובטוח שהערכים המשותפים לנו, והידידות העמוקה בין מדינותינו, יתרמו לביצור השותפות בינינו, בהמשך המסע המשותף שבו ישראל וגרמניה פוסעות יחד, זו לצד זו, יד ביד, לעבר עתיד משגשג ומלא תקווה".
"מכובדי, אותו משורר שציטטתי בפתח דבריי – יהודה עמיחי – שם המורכב מצירוף המילים: "העם שלי חי", נעל את מחזור שיריו כשהוא שב פעם נוספת לאותה אבן מצבה, מעיר הולדתו בגרמניה, המונחת על שולחנו בירושלים. אני מבקש בסיום דבריי כאן היום לשוב ולצטט משירו, ולשאת תפילה שדבריו יהיו לנו כאבן פינה לְשׁוּתְּפוּתֵנוּ, השואבת מהעבר ומהעתיד כאחד".
וכך כתב: "הָאֶבֶן הַזֹּאת עַל שֻׁלְחָנִי נוֹתֶנֶת לִי שַׁלְוָה הִיא אֶבֶן אֱמֶת שֶׁלֹּא יִהְיוּ לָהּ הוֹפְכִין, אֶבֶן חֲכָמָה מִכָּל אֶבֶן חֲכָמִים, אֶבֶן מִמַּצֵּבָה שְׁבוּרָה וְהִיא שְׁלֵמָה מִכָּל שְׁלֵמוּת. אֶבֶן עֵדוּת עַל כָּל הַדְּבָרִים שֶׁהָיוּ מֵעוֹלָם וְעַל כָּל הַדְּבָרִים שֶׁיִּהְיוּ לְעוֹלָם, אֶבֶן אָמֵן וְאַהֲבָה. אָמֵן, אָמֵן וְכֵן יְהִי רָצוֹן". תודה רבה לכולכם".
מה דעתך בנושא?
0 תגובות
0 דיונים