רשימת מרצ שנבחרה אתמול היא תמונת ראי לרשימה של הציונות הדתית. שתיהן סקטוריאליות ואידיאולוגיות עם כמות מנדטים קשיחה ובשתיהן נבחרה רשימה מאוד אידיאולוגית של ח"כים ותיקים, רק משני צדי המפה הפוליטית השונים.

בשנים האחרונות, למרצ יש בערך ארבעה מנדטים קשיחים, כאשר קמפיין הגוועלד הקבוע נועד בסך הכל להוציא אותם מהבית. יש אנשי מרצ, שכמו ליכודניקים שברגע האמת ישכחו מבן גביר וישימו מחל, גם היד שלהם תרעד בקלפי, והם ישכחו ממפלגות טרנדיות וישימו מרצ.

אחרי הפריימריז במפלגת העבודה, בה שולטים כעת צעירים בעלי אג'נדה חברתית סוציאל-דמוקרטית, במרצ נבחרה אתמול רשימת של מועמדים בעלי עמדה נחרצת בנושא הסכסוך הישראלי-פלסטיני. בהרבה מובנים, רשימת מרצ שנבחרה אתמול מזכירה יותר את מפלגת רצ של שולמית אלוני.

המחנה הסוציאל-דמוקרטי במרצ אולי המליך אתמול את זהבה גלאון כמנהיגה, אבל לא הצליח להכניס למקום ריאלי את ניצן הורוביץ, המועמד שלהם לרשימה, והם יסתפקו בעלי סלאלחה. מי שהכריעו לבסוף היו לא עסקנים ודילים שגם במקרה של מרצ קרסו הפעם, אלא "הקולות החופשיים", בזכות אחוז ההצבעה הגבוה בפריימריז.

רשימת מרצ שנבחרה בפריימריז אתמול (צילום: תומר נויברג, פלאש 90)

היו"ר היוצא ניצן הורוביץ התעסק יותר בנושאים ליברליים, כמו זכויות להט"ב ונגד כפייה דתית במרחב הציבורי, כשבתקופתו המפלגה הניחה את הנושא המדיני בצד לטובת שיתוף פעולה עם מפלגות מרכז ימין בממשלת בנט-לפיד. מתפקדי מרצ פחות התחברו, ושלחו לתחתית הרשימה את הורוביץ, לטובת רשימה יונית מובהקת שנושאת את דגל "המאבק בכיבוש". מהרשימה החדשה גם נעלמו שלושה שרים שכיהנו בממשלה האחרונה, הורוביץ שכאמור לא נבחר במקום ריאלי, וזנדברג ופריג' שהכריזו על פרישתם עוד לפני הפריימריז.

הזמן הוכיח שמפלגת העבודה, שהפכה לפחות מדינית-ביטחונית ויותר חברתית – לא מצליחה להביא מנדטים חדשים. מי שעמדה בעבר בראש "מחנה השלום" הפסיקה לדבר על משא ומתן או פתרון שני המדינות ומתעסקת יותר באג'נדה חברתית.

מרצ, תחת הדגל המדיני, יכולה להיות בית לסמן השמאלי של אנשי מפלגת העבודה, שעשויה למצוא את עצמה בבעיה מול אחוז החסימה לאור ההתנגדות של מיכאלי לאיחוד עם מרצ. כשמוסי רז אמר אתמול לסרוגים שהפעם מרצ לא תצטרך קמפיין גוועלד – הוא לא טעה. מרצ עם מאפייניה הנוכחים יכולה למשוך קולות שמאל ממפלגת העבודה ומהרשימה המשותפת.

אבל בזמן שמרצ ככל הנראה הבטיחה אתמול את מעבר אחוז החסימה לאחר בחירת הרשימה החדשה, אי אפשר להתעלם מכך שהפריימריז שהסתיימו אתמול היו מנומנמים, חסרי אדרנלין והתרגשות. ב-22:00 בלילה, לקראת הכרזת התוצאות בבית ציוני אמריקה, האווירה הייתה ישנונית, עייפה וחסרת מאפיינים של ערבי הכרזת תוצאות פריימריז.

כדי לצפות בסרטון זה, אנא הפעל JavaScript , ושקול לשדרג לדפדפן שתומך ב HTML5 video .

מוסי רז בראיון לסרוגים, אחרי התוצאות: "לא נצטרך קמפיין גוועלד הפעם"
מזכ"ל מרצ תומר רזניק, והיו"רית הנבחרת זהבה גלאון לאחר תוצאות הפריימריז (צילום: תומר נויברג, פלאש 90)

מרצ לא תמיד הייתה ככה. בפריימריז האחרונים שלה, בשנת 2019, אז נערכו בחירות לרשימה בלבד, האולם התפקע מפעילים צעירים ותומכי מפלגה. האווירה אז הייתה שונה לחלוטין מהאווירה המנומנמת בערב הפריימריז של מרצ אמש.

בשנים האחרונות השטח של מרצ הולך וגווע. תאי הסטודנטים שלה הולכים וקטנים, ובהרבה מובנים יאיר גולן, המועמד שהפסיד בקרב על הראשות, צדק כשאמר שמרצ מתנהלת כמו מועדון חברים סגור. במקום לעסוק בהרחבת קהלי היעד שלה ובשכנוע של הציבור לתמוך בעמדות המפלגה, במרצ מסתמכים שוב ושוב על אותם מצביעים סקטוריאליים קבועים.

המשמעות היא לא מותה המידי של מרצ מחר בבוקר, אבל אם היא לא תעשה שינוי רדיקלי ותתחיל להשקיע בבניית מערך שטח מחודש, היא עלולה בעוד כמה שנים אכן לצלול אל מצולות ההיסטוריה.

המבחן האמיתי של מרצ יהיה הפעם אחרי הקמת הממשלה, אז יתברר אם מרצ חזרה להיות מפלגה רלוונטית לשנת 2022 ולא רק פתק בקלפי שמבטא געגוע של אנשי שמאל לימי שולמית אלוני ויוסי שריד.

החזרה של גלאון היא התרפקות על נוסטלגיה, חזרה למרצ של פעם בהרבה מובנים, שבעיקר מבטאת את המשבר בו המפלגה נמצאת. היא אמנם תאפשר לה ככל הנראה לעבור את הבחירות האלו ללא חשש מאחוז החסימה – אך אחרי הכל היא לא בשורה לעתיד, אלא בעיקר התרפקות על העבר.