מבצע 'עלות השחר' הסתיים, עם פגיעה מינימלית בעורף. בראיון עם סרן ד' מפקד סוללת כיפת ברזל, הוא מספר על המעבר המהיר משגרה לחירום, על תחושות הגאווה של החיילים שמונעים את הפגיעה בעורף, ועל המוטיבציה הגבוהה אצל לוחמי ההגנה האווירית.
נתחיל בשאלה הכי חשובה, כמה ישנת בשבוע האחרון?
היה רגיל. אנחנו עובדים במשמרות, כשאתה במשמרת, אתה בריכוז שיא, וכשאתה מחוץ למשמרת, אתה יכול לישון. אז גם במצב מלחמה, אנחנו ממשיכים כמעט כרגיל.
איך אפשר לישון כשטיל כזה יוצא לך מעל הראש?
מתרגלים להכול.
בוא תסביר מה תפקידו של מפקד סוללה, אתה האיש שלוחץ על הכפתור שמוציא את טיל הטמי"ר או שהכל אוטומטי?
כמפקד סוללה, יש לי שני כובעים. הראשון הוא תפעול של המערכת. הירי הוא לא אוטומטי, אם הוא היה אוטומטי, לא היו משלמים לי משכורת… הקצינים, הלוחמים והטכנאים, עושים את העבודה ומשגיחים על המערכת כל הזמן. זה בפן המקצועי.
בפן הפיקודי, אני מפקד על הצד הטכני ועל הצד הלוחם. איפה הם ישנים וכמה, מה הם אוכלים, מי נמצא במשמרת, כמו כל מפקד רגיל שדואג לחיילים שלו.
כולם יודעים את העבודה שלהם. צוות כיפת ברזל (דו"צ)
מעבר חלק משגרה ללוחמה
בוא תתאר לנו את המעבר שלכם מהשגרה לחירום, בין יום חמישי לשישי?
אנחנו תמיד בכוננות, ככה שאין לנו כל כך הבדל בין מבצע לשגרה. קיבלנו את ההוראה שהולכים לקראת הסלמה. ומשם התחלנו. אנחנו מחזירים מהבית את כל מי שיצא. צריך לציין שכולם רצו לחזור. בכל זאת, בשביל זה הם התגייסו ולתפקיד הזה הם התכוננו כל השירות. ומשם עוברים לשגרה של לחימה.
ואז יש אזעקה, ומה קורה?
בסוללה לכל אחד יש את התפקיד שלו. בסך הכל זו סיטואציה מורכבת, שמשגר יורה טילים, בזמן שיורים עליך רקטות. צריך להגן על הסוללה, צריך להגן על החיילים, וצריך גם לפעול ולהפיל את הרקטות שמאיימות על תושבי מדינת ישראל.
אחרי הירי, כשהכל נגמר, יוצאים לסבב. כלומר לתפעל את המשגר, לחמש אותו. וכל הזמן הזה, אתה בכוננות שעוד שנייה יכול לצאת עוד מטח. זו סיטואציה לא פשוטה. ויש לנו חיילים מצוינים שעושים את העבודה שלהם.
אם אתה סרן, אז בשבילך זה כבר סבב שלישי או רביעי באירועים כאלה?
כן. אבל לכל סבב פעילות יש את המאפיינים שלו. המחבלים השתפרו מהמבצע הקודם, וגם אנחנו השתפרנו מהמבצע הקודם, נראה שאפילו יותר מהם. הדור נהיה דור יותר. החיילים יותר טובים, עושים יותר טוב את העבודה. ורואים את זה גם בתוצאות – שכיפת ברזל מיירטת באחוזים טובים יותר את הרקטות, בלי כמעט פגיעות אצלנו.
ואיך התחושה הזו, שאתם למעשה קו ההגנה של העורף הישראלי?
התחושה של ההגנה היא סיפוק עילאי. החיילים מרגישים גאווה עצומה שהם תרמו לאזרחי מדינת ישראל. הם נותנים את הביטחון ומצילים חיים כפשוטו של אלפי אזרחי מדינת ישראל.
כיפת ברזל בפעולה (נתי שוחט/פלאש90)
אגב, מה המוטיבציה של חיילים לשרת בכיפת ברזל, החיילים שמגיעים, רצו את זה, הוא שלחו אותם מהבקו"ם?
אני לא ממיט"ב, אבל החבר'ה שמגיעים אלינו, בגיוסים גדולים, רוצים להיות כאן. על אחת כמה וכמה, הבנות, ששיעורן הולך ומתעצם, והאחוזים גדלים. הבנות עושות כל מה שהבנים עושים. אני יכול להגיד לך שבתור מפקד סוללה, אין פה איזו משימה שאני מחלק לבנים או לבנות, כולם עושים הכל.
אחרי שלושה-ארבעה ימים של מלחמה, מה אומרים אנשי כיפת ברזל לתושבי הדרום?
קודם כל, אין הגנה הרמטית. כשיש אזעקה – כנסו למקלטים, כי זה מציל חיים. חוץ מזה, תרגישו את הגאווה שאנחנו מרגישים. אנחנו מגנים עליכם 24/7 כדי שאתם תמשיכו בחיים התקינים שלכם כמה שאפשר.
מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
