"אתה לא מבין אותו" אמר לי אחד מצאצאי הרב "לא לזה הוא התכוון".

ואני, כשחזרתי מבויש למקומי בשולחן העץ העצום בביתו של הרב ברמלה קראתי שוב את המילים הלא מובנות "אין ספק שזמננו זה הוא זמן אתחלתא דגאולה".

למה התכוון הרב? מה ניסה לרמוז לנו בטקסט המשונה הזה? הרי סבא, הרב יצחק אבוחצירא, בבא חאקי, היה חרדי. מצנפת ראשון לציון לראשו (על אף שהיה רב עיר), לבוש מעיל פראק ועניבה שחורה, זקנו הלבן מעולם לא קוצץ, פיאות אחורי אוזניו. גם סיפורים אודותיו מתארים דמות למדנית מחוללת ניסים. ורבנים ציונים רח"ל – לא מחוללים ניסים. על זה גדלתי – סבא רבא שלי חרדי. ואני לא.

עם הרב ניסים
הבבא חאקי והרב נסים (ארכיון המשפחה)

ובאותו בוקר שלפני ההילולא, בכ"ה באדר, לרגע הרגשתי גאווה; מצאתי את מילותיו של הרב יצחק במקרה לפני כמה שעות באזכור קצר בספר אחד, ציטוט ממכתבו לקרן הקיימת לישראל לרגל 60 שנים ליסודה – "בזמננו זה, זמן אתחלתא דגאולה, אם יסתכל אדם סביבו ויראה את פריחתם ושגשוגם של ישובי העולים בנגב ובגליל יבין ויעריך את מפעליה של 'הקרן הקיימת לישראל". סבא רבא שלי, החרדי, השתמש במילים שאני מכיר מהישיבה הציונית שלי!

אחטא לאמת אם אומר שלא סיפרו לי בעבר שהרב יצחק היה ציוני. סבי, חתנו של הרב היה חוזר ומספר על האהבה הגדולה שלו למדינת ישראל ועל תפילת ההלל ביום העצמאות שהיה קורא בבית הכנסת המרכזי ברמלה. אבל בהילולות הרשמיות שנעשו לכבודו מעולם לא שמעתי את הסיפורים על הציונות. להפך, שם הובהר לי שטעיתי בהבנת דבריו.

ובאותו הערב, כשחזרתי למקומי בשולחן העץ, בחרתי לצאת למסע. חיפשתי באובססיביות כל גרם מידע שיוביל אותו להכיר טוב יותר את הדמות המצוירת בשמן על בד בסלון הבית. מה מסתתר מאחורי עיניו החכמות, ועל מה חושב הרב תחת הכובע המהודר שלראשו?

בעיצומם של החיפושים יצא לאור בהפתעה ספר שכתב בנו הצעיר, הרב שמעון אבוחצירא: 'סידנא בבא חאקי – קווים לדמותו הזוהרת של מנהיג יהדות מרוקו'. הרב שמעון אמנם רב חרדי, אבל בחר שלא למחוק מעולמו של אביו את עיסוקו החשוב בהלכות מדינה וציונות והעלה את כתביו כלשונם.

הספר איגד סיפורים אודותיו, מכתביו ששלח וקיבל, ציטוטים מנאומים וכמה שביבים על תפיסתו הציונית; "יש לקרוא את ההלל" הוא כותב במכתב תשובה לטוראי זאב לוין (לימים סא"ל, מפקד בסיס הרבנות) לשאלתו על סדר תפילת יום העצמאות. "יש להקים את הסנהדרין מחדש" הוא כותב לרב מיימון ומציע שיחד עם הרבנים הרצוג ועוזיאל יסמכו את הרבנים כמצוות הרמב"ם שעת שחוזרים ישראל לממלכתם. בין הסיפורים צצו תמונותיהם של ראש הממשלה בן גוריון, מנחם ובגין והנשיא יצחק בן צבי – כולם בחברתו של הרב.

עם בן גוריון
עם בן גוריון (ארכיון המשפחה)

אבל לא הסתפקתי במידע שבספר ופניתי לעזרת מנועי החיפוש. אז הניבו השמות 'בבא חאקי' ו'יצחק אבוחצירא' סיפורי ניסים ונרות למכירה. לא. לא את זה חיפשתי. בארכיוני העיתונים לעומת זאת, מצאתי את שרציתי – עשרות אזכורים על הרב הופיעו בכל העיתונים בין השנים 49' ל70': עידוד עליית יהודי מרוקו לארץ, ההילולות שערך בביתו, כתב התמיכה שלו בתנועת 'הפועל-המזרחי', חברותו בוועדת החקירה של אירועי ואדי סליב, חנוכת בית כנסת באופקים, הכנסת ספר תורה במושב גפן, שו"ת בנושאי השקפה לבני נוער, הנחת אבן פינה לישיבת כפר הרא"ה, בחירות, רבנות ראשית, השכנת שלום, ראיונות עומק, כתבות שער ו… הודעות על תאונת דרכים קשה בצומת גבעתי בה נהרג הרב במקום כשמשאית שסטתה ממסלולה התנגשה ברכבו.

עשרים אלף אנשים ונשים נכחו בלוויה. הרבנים הראשיים, נשיא המדינה, חברי כנסת, עסקנים ופשוט העם. כזה היה הרב יצחק. שפשוטי העם ומנהיגים סעדו על שולחנו, שביקש להמציא מושג חדש ששילב את כור ההיתוך הבן-גוריוני עם המסורת העדתית שלו במין ערבוב כזה שלימים יקרא 'רב תרבותיות', שקרא לאחד מפלגות עדתית למפלגה אחת יהודית דתית בלי גזעים.

הרב יצחק אבוחצירא, בבא חאקי, האדמו"ר המרוקאי הציוני, מנהיג העדה הספרדית בארץ ישראל. סבא רבא שלי. של כולם.

 [[[https://www.youtube.com/watch?v=SIfW7VUCyIs&feature=youtu.be ]]]

בעוד חודש תתקיים ההילולא החברתית הראשונה לזכרו – סעודה וערב עיון במשנתו החברתית והציונית בהשתתפות רבנים ואישי ציבור במימון עממי. בערב ההילולא יושק מחזור התפילה והפיוט ליום העצמאות כמנהג יהודי מרוקו. יוזמי הערב הם נינו נריה כנפו וראשי עמותת 'הדסים'.