הקמפיין של "צעירי יש עתיד" אשר יצא לאחרונה תחת הכותרת "כשהחרדים יתגייסו- תזיעו פחות", גרמו לי לעצור הכול ולעשות חשבון נפש, בעיקר עם עצמי. כמובן, לקח למשפט הזה כמה דקות להתגלגל בראש שלי עד שהמשמעות שלו הכתה בי.

לא אנמק כאן עד כמה אני סולד מהמשפט הזה, כי זה לא המקום לכך, אך כשותף לפעילותם הפוליטית של צעירים אני מוצא לנכון למנף את הקמפיין הזה לקיומו של דיון בין צעירי המפלגות. לטעמי, נחצו כאן מספר גבולות- גבולות, אשר נועדו לשמור את כולנו, על אף הקשיים והמורכבות, תחת אותה קורת גג חברתית. כואב לי הרבה יותר דווקא בגלל שהצעירים הם אלה אשר מובילים את הקמפיין הזה, כי בעניי, להוביל שינויים חברתיים ומשמעותיים, זה דבר מבורך, אולם אל לנו לשכוח את האחריות אשר כרוכה בדבר.

זה הזמן, לפני שנאחר את המועד, לשבת ולקיים דיון משותף על גבולות משותפים ונוגדים. אחד הנימוקים שראיתי על התמיכה בקמפיין הזה העלה בי כמה תהיות נוספות: "אין לנו שום דבר נגד החרדים. נהפוכו, החרדים הם חלק חשוב ובלתי נפרד מהחברה הישראלית ומהמדינה. אנחנו נרגשים לקראת תיקון עיוות היסטורי שיצר פילוג ומחלוקת שנים רבות. נמשיך להפגין בעד חוק השוויון בנטל ככזה המקרב לבבות ומרפא עוולה חברתית כואבת". הדברים דבריי טעם הם, לפחות על פי השקפת הכותבים, אולם אין בהם התייחסות לריחה החריף של שנאת החינם אשר נודף מהמשפט בו בחרו לטובת קידום המטרות שלהם.

IMG-20140219-WA0005
גפרור על בלון גז דולף. מגבוני יש עתיד

כצעירים משפיעים, יש לנו אחריות כבדה על דברינו ומעשינו ובעיניי לא כל האמצעים כשרים לטובת המטרות שלנו. אחריות פירושה הבנת ההשלכות של מעשיך, על אף הרוח הגבית שתקבל מהסביבה הקרובה שלך. האווירה החברתית בימים אלה מתוחה ממילא ושימוש במשפטים מעין אלה הם כזריקת גפרור לעבר בלון גז דולף. הקמפיין אמנם מסתיים במילים "מוגש כחומר למחשבה…" אך אני יותר נוטה להתייחס אליו כאל חומר נפץ חברתי. ייתכן והדברים עולים על הכתב כי בתוך תוכי מפרפר לו החשש כי גם אנחנו עלולים לחצות גבולות למחוזות של שנאת חינם והתססה חברתית מיותרת. ומי יודע אם הדבר לא נעשה כבר בעבר בשגגה.

חבריי, בואו נקבל אחריות ונקיים דיון. זו הזדמנות משותפת לכולנו, גם לצעירי החרדים, לבוא, להשמיע ולשמוע, כצעירים, כמחנכים כישראלים.

==

ש"י ויצמן הוא סטודנט במכללה למדינאות, חבר ב"צוות כנסת" של הבית היהודי ומתמחה בלשכתו של סגן השר לשרותיי דת הרב אלי בן דהן