הפנטזיה לראש ממשלה עם כיפה והשבתאות החדשה

לפני כשבועיים, פרסם מוטי קרפל טור על "הימנים החדשים". נראה שהגיע הזמן לדבר על השבתאים החדשים. אלו שבשם הדת נהרו אחר ראש הממשלה הקודם, מאז הפציע לפני עשור כמטאור בשמי הפוליטיקה הישראלית, עד שנדחק מהשטיח האדום, במהלך ביקור נשיא ארה"ב ג'ו ביידן.

רבים מדי בציונות הדתית שהלכו שבי אחריו, הזכירו את מה שאמר הרבי לחסידים ב"בלדה על הסוס עם כתם על המצח": "האמנם חרשים אתם האם אינכם שומעים/?הרי אל הניגון הזה חיכינו מתמיד/ אותו נשיר כשיבוא משיח בן דוד". העברת השטחים הסיטונאית לערבים שמתוכננת עתה ע"י לפיד וגנץ הייתה צפויה מראש, ולמרות זאת לא התפכחו השבתאים, ובוודאי שלא היכו על חטא. וזאת מבלי לעסוק בנזקים החברתיים, הכלכליים והביטחוניים שהמיטה על המדינה ממשלה זו.

לנוכח שובה של תופעת השבתאות יש לחזור למאה ה-17 ולפרשה כאובה בתולדות עם ישראל, המתוארת בספרו של גרשם שלום "שבתאי צבי והתנועה השבתאית בימי חייו": "כשעבר כאן בארם־צובא סיפר לנו [שבתאי צבי] את כל ענייניו ש… נחה עליו רוח ה' בלכתו לילה אחד רחוק מן הישוב… עד ששמע קול אלוהים מדבר עמו: אתה מושיע ישראל משיח בן דוד משיח אלהי יעקב ואתה עתיד לגאול את ישראל…מאותה שעה נתלבש ברוח־הקודש ובהארה גדולה… והרואים לא היו מבינים ענייניו והיה בעיניהם כמתעתע…"

עדות זו, יותר משהיא מזכירה את התנהלותו של ראש הממשלה הקודם שראה בדוד המלך מודל חיקוי, היא מסגירה את מאמיניו הפתאים. חמור מכך, בעוד שאצל שבתאי צבי היו שהבחינו שהוא "מתעתע", הרי שחסידי בנט לקו בעיוורון כמעט מוחלט. ההתבטאויות האחרונות שלו על כך ש"ממשלת ימין על מלא היא בעיניי אסון", כמו גם לחיצת היד שלו לראש הממשלה הנוכחי, לאחר שהלה כינה את חבריו לשעבר "צאצאי יגאל עמיר", אינן אמורות להפתיע. "ברית האחים" שנכרתה לאחר בחירות 2013 למצהלות חסידי בנט, הייתה אמורה להבהיר מהי האוריינטציה הפוליטית של ראש ממשלת רעננה.

עדות לתפיסתו הפוליטית של ראש הממשלה הקודם נמצאת בדברים שכתב עליו פרופ' אשר יהלום שהיה יושב ראש ארגון הסגל הבכיר באוניברסיטת אריאל: "הוא אחראי ישיר לכך שתנאי הסגל באריאל נחותים מאשר בכל יתר אוניברסיטאות המחקר. כמעט עם כל שרי החינוך נפגשתי …וזה כולל גם את יולי תמיר… היחיד שסרב לפגישה היה נפתלי בנט ובכך חשף את פרצופו האמתי, כאיש שמאל קיצוני …"

תפיסות ימניות?

ההסתנוורות מראש הממשלה הקודם נובעת גם משותפתו לדרך, שרת הפנים הנוכחית, זו שנשארת בממשלת שמאל מובהק שראשיה טרודים מבוקר עד ליל במכירת יוסף לישמעאלים. באופן תמוה מהללים אותם חסידים את השרה את ה"גדולות הנצורות" שהיא חוללה, כביכול, במשרד המשפטים, תוך שהם חוזרים על המנטרה של "שופטים שמרנים". יש כאלה שאף קוראים לה להתמודד בבחירות הקרובות. ואכן מינתה איילת שקד מספר שופטים שמרנים, אך בתוך משרד המשפטים היא לא הייתה יותר ממריונטה של הפקידות הבכירה, זו שנבחרה ע"י אהרון ברק. שרת המשפטים "האפקטיבית והימנית" הותירה בתפקידה מנכ"לית בעלת השקפות שמאל קיצוני, המכהנת כיום כשופטת עליונה בפייסבוק, לפי מיטב המסורת הבולשביקית.

כאשר מדברים על התפיסות הימניות של "השרה הימנית" ראוי להזכיר את קשריה עם אביגדור ליברמן, שכזכור מנע את הקמת ממשלת הימין בבחירות 2019 א' שנערכו באפריל 2019. על הסיבות להתנהלותו של ליברמן ניתן ללמוד מספרו של חיים רמון "נגד הרוח" שבו הוא מציין כי; "שבוע לפני הבחירות באפריל 2019 פרסם רביב דרוקר כתבה קטלנית נגד מעשי שחיתות פלילית לכאורה של ליברמן. ואז, לפתע פתאום, ליברמן- שבמשך שנים היה בעל ברית של נתניהו- שינה את עמדתו ופעל ככל יכולתו כדי לסכל את בחירתו של נתניהו לראשות הממשלה. מאותו הרגע. בבת אחת, אתרגו השמאל והמרכז את ליברמן, ושחיתותו לכאורה היתה כלא הייתה".

קשה לדעת אם קיבל ליברמן רמזים מהפרקליטות אשר גרמו לו להפוך את עורו. מה שידוע הוא מי הייתה שרת המשפטים באותה תקופה דרמטית שליברמן היתל במערכת הפוליטית. אפשר אולי גם במחילה להזכיר שמפלגתה לא עברה את אחוז החסימה, כך שהקמת ממשלה הייתה מותירה אותה מחוץ למגרש הפוליטי.

נראה אם כן שלפני שמתגוללים על שמאלנים לשעבר, שמשלמים אגב מחיר יקר על בחירתם, מוטב לבחון האם הפנטזיה המשיחית של "ראש ממשלה עם כיפה" לא הייתה הגורם להתפתחות מחול השבתאות. תופעת "השבתאים החדשים" מעלה תהייה האם לא צדק ההיסטוריון פול ג'ונסון, כשקבע כי "אמונה דתית היא יועצת גרועה בפוליטיקה".

ד"ר יהודה שלם הוא חבר הנהלת חוג הפרופסורים לחוסן לאומי וכלכלי ומחבר הספר "עוז לתמורה- עמוס עוז מכשף השבט".